מדינת ישראל נ' גולן

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בקלות ראש, בכך שהשתמש בפלאפון תוך כדי נסיעה, התעסק בניירת ואחז את ההגה בגב היד בלבד, ולכן סטה מהדרך, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 25.3.12, שעה 14:40 לערך, במהלך סיור שגרתי ברחוב יוספטל, בבת ים, בעת שהניידת נסעה למזרח בנתיב השמאלי מבין 2 נתיבים, הבחין סמ"ר שבו יהודה אריה (להלן – השוטר) בנאשם הנוסע ברכב מ.ר. 4455972 מימינו בכיוון נסיעתו. הנאשם הניח טלפון נייד בין אוזנו השמאלית לבין כתפו השמאלית, בידיו אחז פתקים שונים בהם דיפדף תוך כדי תנועה, כאשר שפתיו נעות ואת ההגה אחז באמצעות גב כף ידו השמאלית בלבד. השוטר צפר לנאשם, שכן זה החל לסטות לעבר נתיב הנסיעה השמאלי, בו נסעה הניידת, ואילץ את השוטר לבלום את נסיעתו על מנת למנוע התנגשות בין כלי הרכב. או אז הבחין הנאשם בשוטר, שמט את מכשיר הטלפון, אשר נפל מצד שמאל שלו והסיט מבטו כלפי מטה, מקום נפילת המכשיר, כל זאת כאשר שפתיו עדיין נעות. הנאשם עצר ביוספטל 116 למזרח לאחר שהשוטר כרז לו והוסברה לו מהות העבירה. השוטר שמר על קשר עין רצוף. אור יום, ראות טובה, מזג אויר נאה.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "זה היה ברמזור. תתפסו את ההורגים האמתיים. זה חודש סליחות. התפקיד שלך זה לתת לי דוח ולא לבדוק לי רישיונות. אני בקיא בחוק".

הנאשם כפר במיוחס לו וניהל הגנתו.

מטעם התביעה העיד השוטר ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1). מטעם ההגנה העיד הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, וזאת לאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה.

השוטר ערך דוח מפורט ותיאר לפרטי פרטים את מעשיו של הנאשם. פרטים אלה מלמדים כי השוטר היה מרוכז במעשי הנאשם. איני סבורה כי השוטר המציא פרטים אלה.

לגרסתו של הנאשם, אותו יום הגיע בפעם ראשונה לבת ים, ולא היה ברשותו מכשיר ניווט, GPS. בעת שעמד בנתיב הימני עקב רמזור אדום, שאל נהגת מימינו לכתובת אליה רצה להגיע ועיין ביומן על מנת לעדכן את הכתובת המדויקת. הנאשם מודה שהשוטר היה משמאלו.

ניכר כי הנאשם מעיד כך שהדברים שיאמר ישרתו את גרסתו, אך בעדותו נפלו סתירות רבות. הנאשם לא הצליח למסור גרסה משכנעת על אירועי אותו יום, שכן לא ניתן היה להסיק מדבריו מה היו מעשיו בעת האירוע. משנשאל לגבי אחיזת הטלפון ודפדוף בדפים שונים, השיב כי "צלצלתי לאותו מקום והיומן שלי היה פתוח על המושב מצד ימין. לא דפדפתי בפתקים ולא כלום". לעומת זאת, בחקירתו הראשית טען כי "סהכ עיינתי ביומן לעדכן את הכתובת המדויקת". בהמשך שוב סתר את עצמו כשטען "לא עדכנתי. הוצאתי את הכתובת מהיומן...". כל זאת, כאשר בעת מתן מענה לכתב האישום ציין "ועמדתי, רשמתי שני רישומים".

כך גם לגבי הטענה שהעלה הנאשם לעניין נוכחות שני שוטרים נוספים בניידת, עליה הגיב השוטר כי אינו זוכר. בתחילה טען הנאשם כי השוטרים האחרים ביקשו מהשוטר כי לא ירשום דו"ח, ואילו במהלך החקירה הראשית העיד הנאשם כי השוטרים הנוספים "אמרו בואו נתפוס שעיר לעזאזל".

הנאשם טען כי בעת שעמד ברמזור פנה לנהגת שנסעה מימינו ושאל אותה לגבי הכתובת שהיה ברצונו להגיע אליה. בו בעת טען הנאשם כי הוא נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים, כך שגרסתו זו אינה סבירה.

הנאשם הודה כי טלפן לאותו מקום אליו רצה להגיע, אך בו בעת טען כי לא החזיק בטלפון הנייד בידו. הנאשם לא טען כי השתמש בדיבורית, ובכך חיזק את גרסת התביעה כי החזיק בטלפון הנייד בין אוזנו לכתפו השמאלית.

הנאשם הקפיד לציין כי ההתרחשות על חלקיה השונים ארעה ברמזור אדום, וכשנשאל האם נסע לפני שנעצר ברמזור, השיב : "אני לא מודה שנסעתי".

בסופו של יום האמנתי לשוטר, כשעדותו של הנאשם חיזקה את ראיות התביעה הן לנוכח הכשלים שנפלו בה, והן משום שעלה ממנה כי הנאשם רשם ביומן והשתמש בטלפון הנייד.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג , 09 יולי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: