מדינת ישראל נ' גוליס

נוכחים:

באת כח המאשימה: עו"ד אודליה זלצמן-גרשון

הנאשם ובא כוחו עו"ד ויסאם לידאווי

מתורגמן: מר מיסק

גזר דין

על פי עובדות כתב אישום מתוקן, בהן הודה הנאשם, הורשע בהסעה של 28 שוהים בלתי חוקיים בתוך תחומי ישראל, בתאריך 13.5.2011 בשעה 06:35. הנסיעה היתה על כביש מס' 1. נהיגתו של הנאשם ברכב בו הסיע את הנוסעים, היתה נהיגה ללא רשיון בר תוקף לרכב מן הסוג שנהג בו וללא פוליסת ביטוח מתאימה ותקפה, תוך נהיגה ברכב שאיננו תקין, תוך הסעת נוסעים מעבר למותר ברכב בו נהג והכל גם במהירות מופרזת.

הנאשם יליד 1990 ואין רישום פלילי בעברו. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והופנה אל שרות המבחן לקבלת תסקיר.

לאחר קבלת התסקיר, טענה המאשימה לעונש ומבלי להתעלם מעברו הנקי מפלילים, החסכון בזמן השיפוטי שנגרם עקב הודאתו, מנתה שורה ארוכה של נסיבות מחמירות שיש לשקול אותן, כדי להגיע לעמדתה העונשית, לפיה יש להטיל על הנאשם מאסר ממושך לריצוי בפועל, לצד מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה ופסילה על תנאי וכן חילוט הרכב בו הסיע הנאשם את הנוסעים.

לדברי ב"כ המאשימה, נהיגתו של הנאשם ברכב שאיננו תקין , במהירות מופרזת ותוך הסעת מספר גדול של נוסעים, שהוא מספר שהרכב הנדון לא מיועד להסעתם, מהווה סיכון גדול על המשתמשים בדרך, בשעה שהנהיגה המתוארת התרחשה בשעת בוקר, כאשר התנועה בכביש מס' 1 ערה מאד.

מוסיף ב"כ המאשימה וטוען שלנאשם לא היתה יכולת לדעת מה תוכניתם של 28 הנוסעים שהסיע ויצר בכך פוטנציאל לסיכון בטחוני. הרשויות, כך לדברי ב"כ המאשימה, משקיעות מאמצים ומשאבים למנוע חדירת מפגעים לתוך תחומי המדינה והסעת נוסעים, שהם שוהים בלתי חוקיים, במספר כה גדול, מייצרת אפשרות שמי מהם נכנס לתחומי המדינה כשכוונות זדון בליבו.

על בסיס הוראת החוק לפיה ניתן לחלט חפץ שנעשתה בו עבירה, עותרת המאשימה גם לחילוט הרכב בו נהג הנאשם, זאת חרף העובדה שהרכב שוחרר לידי מי שרשום כבעליו ולא התבררה דיה הסיבה לכך ויתר הנסיבות האופפות את החזרת הרכב לידי בעליו לכאורה.

ב"כ הנאשם ציין את גילו הצעיר של הנאשם ואת העובדה שמדובר במעידה ראשונה, שמאז התרחשותה לא חזרה על עצמה. הוא ביקש להתייחס באופן מיוחד לנסיבות האישיות של הנאשם, אשר הודה בביצוע העבירות וקיבל עליהן אחריות כבר משלב החקירה. בכך מבקש ב"כ הנאשם לראות את הנאשם כמי שמפנים את האיסור במעשים שעשה ואת חומרתם ובכך יש כדי לבסס את המלצת שרות המבחן להימנע משליחתו של הנאשם למאסר ולהעדיף ענישה בדמות צו של"צ בהיקף של 200 שעות.

עוד ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם נתון בעיצומו של הליך שיקומי וטיפולי והוא עותר לכך שבית המשפט יתמוך בהליך ולא יגרום להפסקתו. ב"כ הנאשם הביא לידיעת בית המשפט שהנאשם נתון במעצר בית בשעות הלילה.

תסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם מפרט את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם ומשרטט קוים לאופיו ופנימיותו, תוך ציון הערכות של שרות המבחן לגבי מידת חשיפתו של הנאשם למטפליו, השפעתה של התנהלות זו של הנאשם ועומק התייחסותו למשמעויות מרחיקות הלכת של העבירות שביצע. לצד ציון העובדה שמדובר בעבירות חמורות, תומך שרות המבחן בהמלצתו בחיזוק המוטיבציה הראשונית של הנאשם לתהליך טיפולי ועל כן שרות המבחן ממליץ להעמיד את הנאשם למבחן במשך שנה, כדי לשלבו בקבוצה טיפולית מתאימה וכן להטיל עליו 200 שעות של"צ.

נקודת המוצא של שרות המבחן מאד ברורה, ומעייניו נתונים לשיקומו של נאשם, כאשר הוא מזהה, ולו ניצוץ, של נכונות והתאמה לתהליך שיקומי. התמקדותו של שרות המבחן בנאשם המסוים שלפניו מובנית והיא נובעת מעצם מעמדו ותפקידו של שרות המבחן.

לא כשרות המבחן בית המשפט. זה אמור לאזן בין מכלול השיקולים, כאשר האינטרס הציבורי בהשלטת החוק ואכיפתו ויצירת הרתעה מביצוע עבירות, הן ע"י הנאשם והן ע"י אחרים היא בקצה האחד ומנגד עומדות נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. בית המשפט צריך לא רק להבין את הרקע והמניעים של הנאשם למעשים, אלא גם את מהותם האמיתית, המשמעות הציבורית של הפרת החוק, התוצאות האפשריות שהיו יכולות להתרחש כתוצאה מן המעשים, הנזק לציבור, הן בעצם המעשים והן בתוצאות האפשריות שלהן, הבלטת כוחו של החוק, כדי שלא יהיה בבחינת "הלכה ואין מורים כן" ועוד. כל אלה צריכים להיות מותאמים ע"י בית המשפט לנסיבות האישיות של הנאשם כדי שייענש, עד כמה שיכולת אנושית של בית משפט משגת, במידתיות ובצורה מאוזנת.

דומני כי הנאשם חצה גבולות רבים בארועים שבאישומים הנידונים, הוא סיכן את נוסעיו וגם נוסעים אחרים בדרך, בצורה בלתי נתפסת. הסעת נוסעים ברכב לא תקין היא סיכון עצום. הסעתם של נוסעים רבים, מעבר ליכולת ההכלה של הרכב – כשהוא גם לא תקין – הינה סיכון כמעט וודאי. נסיעה בתנאים כאלה ללא מיומנות נהיגה ברכב כזה ותוך מהירות מופרזת, יוצרת מצב שרק נס יכול למנוע את הנזק הצפוי. כאשר כל זה מתרחש כמובן גם ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, נוצרת תמונה של התייחסות מזלזלת, בוטה ופומבית בחוק. מענה להתנהגות כזאת לא יכול להיות מענה רופס, משום שהוא עלול לבטא, בצורה בלתי מאוזנת, העדפת האינטרס האישי של הנאשם – ללא סיבה מוצדקת באמת – על פני העדפת האינטרס הציבורי, שצריכה להיות נקודת המוצא בענישת עבריין על מעשה פלילי.

נשמעת, לא אחת, טענה שהטלת עונש מאסר על נאשם, במקרה שלפנינו וגם במקרים אחרים, יוצרת סיכון להשפעה שלילית של המאסר על הנאשם ויוצרת חשיפה של הנאשם לעבריינים או להתנהגות עבריינית. אינני סבורה שטענה זו צריכה להרתיע את בית המשפט, בכל המקרים, מפני ענישת נאשם על מעשים קשים ומסוכנים שעשה. גם טענה זו צריכה להישקל במסגרת מכלול השיקולים ובכל מקרה לקבל את חלקה היחסי בחשיבה המובילה להגדרת העונש שבית המשפט צריך להטיל על הנאשם.

מעבר לטענות הצדדים המתיחסות מן הצד האחד למהות המעשים ולחומרתם ומנגד לנסיבותיו האישיות של הנאשם, על בית המשפט להתייחס גם להליכים שננקטו נגד הנאשם בתכוף ללכידתו בביצוע העבירות, דהיינו, המעצר, שחרורו בתנאי מעצר מגבילים וקיום התנאים על ידו ללא הפרה.

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לאלה: