מדינת ישראל נ' גוליאן

הכרעת דין

בתיק זה הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ביום 29.8.11 בשעה 08.30, שעה שנהגה ברכב ועקפה מצד ימין רכב אחר הנע בכביש בניגוד לתקנה 47 (א) לתקנות התעבורה.

2.הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום.

3.התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטר, רס"מ יעקב אגימן, עורך הדו"ח והגישה באמצעותו את הדו"ח ת/1.

בעדותו בבימ"ש מסר עד התביעה כי הוא משרת ביחידת האופנוענים והבחין בנאשמת מתקרבת למקום בו עמד, צומת כרמיאל מערב, כאשר היא נוהגת ברכבה חצי בשול , חצי בנתיב הנסיעה כאשר תנועת הרכבים מצד שמאל שלה מזדחלת.

4. מטעם הנאשמת העידה הנאשמת בעצמה.

"אני גרה בקרית טבעון. נסעתי בכביש 85. בצומת אחיהוד פניתי ימינה לכיוון כרמיאל. עברתי את צומת דיר אל אסד. בוויז ראיתי שאני צריכה לפנות ימינה ושיש שוטר בצומת. המשכתי בנסיעה וקצת לפני הרמזור ירדתי ימינה. השוטר סימן לי לעצור. היו חמישה כלי רכב לפניי. אני הייתי רביעית.

ניגש אלי שוטר מבוגר. ביקש ממני רישיון. שאלתי אם שמתי לב מה עשיתי. אמרתי לא שמתי לב. אמר לי עברתי עבירה חמורה של נסיעה על השול שזה שש נקודות ו-750 ₪. וביקש שאשאר באוטו. אחרי כמה זמן ניגש אלי השוטר שהיה כאן ואמר לי שהוא מוכן לבוא לקראתי ל-4 נקודות ו-250 ושאשאר באוטו. ראיתי שאנשים יוצאים מהרכבים. יצאתי גם. ניגשתי אליו לשאול מה קורה. אמר שהוא רשם את הדו"ח וביקש לחתום. ואז אמרתי לו שאני נוהגת כבר 14 שנה בלי עבירות למה שלא יתן לי אזהרה. הוא בדק ורשם לי והפנה אותי לאן להתקשר.

התקשרתי לא נעתרו לבקשתי. הייתי כעוסה קצת ולחוצה בלוחמה אחרי צדק.

הוויז מודיע כמה מטרים אתה מהפנייה. אני נוסעת עם הוויז בכל הארץ. גם לא היה עומס בנתיב ישר הרמזור היה ירוק, לא הייתה לי סיבה לנסות להידחף, וגם אם היתה לי כוונה לעשות משהו לא חוקי, אני יודעת שיש שוטרים בצומת".

בעדותה בפניי ציינה כי היא שלחה מכתב למשטרת ישראל בבקשה לביטול הודעת התשלום ובו פירטה את אופן קרות האירוע מנקודת ראותה. בין היתר היא ציינה שלא היתה לה כל סיבה לנסות לעקוף מימין או לנסות להתחיל את הנתיב קודם.

בחקירתה הנגדית בבית המשפט ציינה כי לא מיהרה לשום מקום, לא ביקשה את פרטיו של השוטר הנוסף שהיה יחד עם עורך הדוח והיא נעצרה בסמוך לרמזור. לטענתה השוטרים עצרו 5 כלי רכב שהיו לפניה ובמקום היו 4 שוטרים.

6. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם, התרשמתי מהופעתם בביהמ"ש, מצאתי שנותר בלבי ספק אם הנאשמת עברה את העבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

עד התביעה העיד בצורה ברורה וכך עשתה גם הנאשמת. למרות הבטחון הרב שהביע עד התביעה בכך שהבחין בביצוע העבירה, לא ניתן לשלול כי במקרה דנן טעה עד התביעה וייחס לנאשמת עבירה שאותה לא בצעה. יחד עם עד התביעה היה שוטר נוסף אחד לפחות, אשר פרטיו אינם מפורטים בדו"ח ואשר לכאורה היה זה השוטר הראשון שניגש אל הנאשמת.

במצב דברים זה כאשר בפני ביהמ"ש עדות מול עדות ועדות נוספת של שוטר שנכח במקום, לא הובאה לידיעת ביהמ"ש הרי שאין ביכולתי להכריע מעל לכל ספק סביר שהנאשמת ביצעה את העבירה שמיוחסת לה, ולפיכך, אני מחליט לזכותה מחמת הספק.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"ד , 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים