מדינת ישראל נ' גולדשטיין

גזר דין

בדיון שהתקיים ביום 30.10.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון על פי הצהרתם הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום, בטרם טיעונים לעונש יופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר, שירות המבחן יבחן הארכת המאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגד הנאשם.

התביעה הצהירה כי הציעה הצעה עונשית לפיה בכפוף לתסקיר חיובי תשקול עמדתה כאשר תקופת המאסר הארוכה ביותר לה תעתור התביעה תהיה 4 חודשי מאסר שיישקל ריצויים בעבודות שירות וזאת בכפוף לתסקיר חיובי.

בעניינו של הנאשם הוגשו 2 תסקירים.

בתסקיר האחד, זה הקודם לתסקיר שהוגש עובר לדיון דהיום, אכן הומלץ על הארכת המאסרים המותנים. יחד עם זאת הנאשם הופנה בשנית לשירות המבחן על מנת שיישקל קבלת טיפול בענין התמכרויות לאלכוהול.

והנה עובר לדיון דהיום התקבל תסקיר שבסיומו שירות המבחן קובע כי אין הם באים בהמלצה טיפולית בעניינו וממליצים לגזור דינו של הנאשם.

למותר לציין שבתסקיר זה לא בא שירות המבחן בהמלצה להאריך המאסרים המותנים.

ב"כ התביעה בטיעוניה עמדה על הפעלת המאסרים המותנים בחופף זה לזה באופן שתקופת המאסר הארוכה של 4 חודשים תרוצה בעבודות שירות כפי חוות דעת הממונה על עבודות שירות בשב"ס.

ב"כ הנאשם עתר להאריך המאסרים המותנים. טיעונים נסמכים ומתבססים על התסקיר הראשון.

אינני מקבל עתירת ב"כ הנאשם ואסביר.

תכלית דחיית הדיון להיום אחת היא, והיא לשקול ולבחון האם נכון הנאשם להתחייב להליך טיפולי בעניין התמכרותו לאלכוהול. והנה, תכלית זו סוכלה. הנאשם אינו מוכן ואינו ערוך לקבל טיפול.

עולה עם כן שחזרנו לנקודת ההתחלה.

על פי סעיף 56 לחוק העונשין הכלל הוא שמאסרים מותנים יופעלו. החריג וזאת מטעמים שיירשמו ובנסיבות שמצא בית המשפט כי לא יהיה זה צודק להפעיל המאסר על תנאי, יאריך בית המשפט המאסר המותנה.

עוד מצאתי להעיר בשולי הדברים מפי ככל שבית המשפט מטיל עונש מאסר בגין עבירה נוספת על עבירות התנאי, הרי לא יורה שעונש זה יהיה כולו על תנאי. מכאן אתה למד שלפחות בחלקו של עונש המאסר בגין העבירה הנוספת חייב שיהיה במאסר בפועל.

הערתי ההערה לעיל משום שלטעמו של ב"כ הנאשם אין לגזור על הנאשם עונש של מאסר מותנה כעונש נוסף ונלווה לגזר דין זה.

אינני מקבל עמדה זו כפי שאני סבור שאין להסתפק בעונש של קנס בלבד בגין העבירות אותן עבר הנאשם על פי כתב האישום.

הואיל ואני סבור כי לא נתמלאו התנאים להארכת המאסר המותנה, ממילא אתה אומר שנמצאנו בפני הכלל, דהיינו הפעלת המאסרים המותנים.

בשולי גזר דין זה ומבלי שיהיה בכך כדי לגרוע מן האמור לעיל, מצאתי לציין שהנאשם הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ההרשעה בעבירה זו גוררת, כך על פי החוק, עונש של מאסר. יכול ויהיה זה מאסר מותנה. משום כך מני וביי ועל פני הדברים אין מקום להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם להאריך המאסרים המותנים שהרי כידוע ככל שבית משפט מאריך מאסר מותנה אינו רשאי לגזור על הנאשם עונש של מאסר נוסף.

לפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

אני מורה על הארכת המאסרים המותנים העומדים ותלויים כנגד הנאשם כדלקמן: