מדינת ישראל נ' גואטה

פסק דין

1.ביום 23/12/10 נתפס המשיב כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח תקף, במהירות של 135 קמ"ש, במקום 90 קמ"ש.

2.המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה במהירות הגבוהה מן המהירות המותרת בדרך שאיננה עירונית, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

3.בית המשפט קמא דן את המשיב לעונשים הבאים:

7 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר כנגדם.

4.בפני ערעור על קולת העונש.

ב"כ המערערת טוען, כי בית המשפט קמא לא נימק מדוע לא הטיל על המשיב עונש פסילה בפועל, חרף הרשעתו בשתי עבירות חמורות.

ביחס לנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נטען כי רישיונו של המשיב פקע 9 שנים קודם לביצוע העבירה והוא נהג במהירות הגבוהה ב-45 קמ"ש מן המהירות המותרת.

בנוסף, בעברו של המשיב שתי הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בגינן הוטלו עליו 3 חודשי פסילה בפועל, למרות זאת, עונשים אלה לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות זהות.

5.ב"כ המשיב עתר לדחיית הערעור, בטענה כי איננו מגלה כל עילה להתערב בגזר הדין. בטיעוניו עמד בא כוח המשיב על כך שהמשיב לא חידש את רישיונו במשך שנים בשל מצבו הכלכלי, לאחר שעסקו קרס, ומאז ה-18/08/10 ניתן כנגדו צו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל. כיום המשיב עובד ונזקק לרישיון לפרנסתו, פסילת המשיב מלנהוג עלולה להחזירו למצב שבו היה קודם לכן, ובית המשפט קמא נתן דעתו לכל אלה כאשר הטיל עליו עונש צופה פני עתיד.

6דין הערעור להתקבל.

7.העונשים שהוטלו על המשיב סוטים באופן ניכר מרף הענישה הנוהג ומן העונש הראוי בנסיבות ביצוע העבירות כאן.

8.המשיב נהג במהירות מופרזת, כל זאת, כאשר אין בידו רישיון נהיגה תקף והוא נוהג ללא ביטוח.

חומרה יתירה יש לייחס לכך שלא מדובר בעבירה ראשונה מאותו סוג, שכן בעברו של המשיב שתי הרשעות בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, מן השנים 2004-2003. בגין עבירות אלו, אותן ביצע שנתיים-שלוש לאחר שרישיונו פקע, נפסל רישיונו ל- 3 חודשים ואילו כיום, כאשר חלפו כ- 9 שנים מאז פקע רישיונו, מתחייב היה להטיל עליו עונש חמור יותר, בפרט שעה שנלוותה לכך עבירה נוספת, והמשיב לא נרתע מלשוב ולבצע עבירה דומה, חרף אותם עונשים שהוטלו עליו בעבר.

9.גם בשים לב לנסיבות העומדות לזכותו של המשיב ואלו שהצדיקו הקלה בעונשו והתחשבות בו, העונש איננו נותן ביטוי לאינטרס הציבורי, המחייב הרתעת הרבים ולא רק הרתעת היחיד.

10.ב"כ המערערת הפנה לשורה של פסקי דין המלמדים על רף ענישה חמור פי כמה בסוג זה של עבירות. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמשיב חידש את רישיון הנהיגה שלו ונוכח מצבו הכלכלי כנטען, כמו גם בשל ההלכה כי אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם, לא אמצה עמו את הדין.

בנוסף, לקחתי בחשבון כי הקנס שהוטל על המשיב היה גבוה באופן יחסי בשל רכיבי הענישה בכללותם.

11.לסיכום, אני מקבלת את הערעור במובן זה שעל המשיב יוטלו 3 חודשי פסילה בפועל, בנוסף על העונשים שהוטלו עליו בגזר הדין של בית המשפט קמא.

תקופת הפסילה תכנס לתוקפה ביום 1.12.11 ותמנה מיום הפקדת הרישיון/תצהיר, כנדרש על פי החוק.