מדינת ישראל נ' גדקר(מנהל מיוחד)

החלטה

בקשה למעצר ימים לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996). הבקשה היא להאריך את המעצר ל-4 ימים. הוגשה הצהרת תובע.

על פי הבקשה, המשיב חשוד בכך כי, יחד עם אחר, תקפו את המתלונן ופצעו אותו בראש, וזאת על רקע סכסוך ישן.

העבירות נשוא הבקשה הן איומים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר.

הנסיבות של האירוע הם כי, המתלונן בעל עסק, אשר בעבר העסיק את המשיב, הגיע לירוחם על מנת לתת הצעת מחיר והותקף.

הביסוס הראייתי העיקרי הוא הזיהוי על ידי המתלונן.

ב"כ המשיב הפנה לכך שבזיהוי זה יש תהליך שמעלה סימני שאלה.

המדינה סבורה כי, סימני השאלה של הסניגור אינם מבססים מסקנה כי, הראיות חלשות, וזאת בין היתר בתשובות המשיב בחקירתו, ובכלל זה אליבי שהופרך.

הבקשה נבחנת בשלב זה על סמך הבדיקה האם יש ראיות לכאורה לביסוס העבירות נשוא הבקשה ולא האם הם יעמדו במבחן חקירה נגדית.

בשלב זה, אני מסכימה עם המדינה כי, יש ראיות לכאורה המבססות בקשה למעצר עד תום ההליכים.

הסניגור עותר לשחרר את מרשו לחלופה של בת הזוג.

המדינה מפנה לעברו של המשיב, שהינו עבירה הכוללת עבירות אלימות ובכלל זה גז"ד האחרון משנת 2003, של תקיפת סתם של בת זוג וכן תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

זה איננו האירוע היחיד בעברו של המשיב.

הסניגור הציג תסקיר מהמועצה המקומית – המחלקה לשירותים חברתיים, אשר הוכן עבור לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, ממנו עולה כי, לבני הזוג יש קשיים כלכליים, וזאת בנוסף לבעיות בריאות, כמפורט בתסקיר.

על פי התסקיר, המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה כ-5 שנים.

כאמור, לפי הרישום הפלילי, הנתונים קודמים את התסקיר באשר למסוכנות.

מכל האמור לעיל, אינני מקבלת את הבקשה לשחרר את המשיב לחלופה של בת הזוג.

יש ביסוס לבקשה ויש גם ביסוס לחשש של מסוכנות מחמת עברו של המשיב.

לפיכך, מאריכה את מעצרו של המשיב עד ליום 21.6.10 שעה 15:00.

ניתנה והודעה היום ו' תמוז תש"ע, 18/06/2010 במעמד הנוכחים.