מדינת ישראל נ' גברין

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של עזיבת מקום תאונה ללא השארת פרטים בניגוד

לתקנה 144 (א) (2) בתקנות התעבורה.

הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון שבין התביעה להגנה ולאחר שהנאשם עצמו אישר את ההסדר בפני.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן לא מיוחסת לנאשם אחריות לגרימת התאונה וגם אין המדובר בעבירת הפקרה אלא במצב בו היה מעורב הנאשם באירוע תאונתי ובסופו בחר הוא לעזוב את זירת התאונה מבלי שהמתין לשרותי ההצלה ומבלי שהגיש לנפגע עזרה.

אין מחלוקת כי הנפגע בתאונה נחבל חבלות קלות.

במסגרת ההסדר אשר הוצג ביום 31.1.12 סיכמו הצדדים על ענישה הכוללת 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, פסילה של רישיון הנהיגה בטיעון פתוח, פסילה על תנאי וקנס.

בשל גילו של הנאשם נשלח הוא לקבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים וכן נשלח הוא לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעת רלוונטית.

הנאשם נמצא מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

ביום 26.2.13 טענו הצדדים לעונש בפני וביקשו את בית המשפט לאמץ את ההסדר.

מנימוקי התביעה עולה כי בבסיס ההסדר שיקולי ראיות נקודתיים, אך בעיקר שינוי רף הענישה אשר התקבל לאחר שבוצעה העבירה נשוא תיק זה.

המדינה ביקשה לאזן את רכיב המאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ע"י תקופת פסילה ראויה.

ב"כ הנאשם הפנה להיעדר עבר תעבורתי רלוונטי מצד הנאשם, לקיחת האחריות מצדו ולנתוני התסקיר המדברים בעד עצמם.

הוסבר כי הנאשם אדם נורמטיבי, נעדר כל עבר פלילי, סטודנט לרפואה שנאלץ להפסיק לימודיו בגרמניה בשל מצבה הכלכלי הקשה מאד של משפחתו.

בנסיבות אלו עתרה ההגנה לענישה מקלה במיוחד ביחס לרכיב הפסילה בפועל.

דיון וגזירת הדין –

משתוקן כתב האישום במסגרת הסדר, לא ניצב עוד כתב האישום המקורי לדיון, ואין זה הגון כלפי הנאשם להביא בחשבון את פוטנציאל החומרה שהיה נתון כלפיו כתוצאה מהאישום המקורי.

ביחס לעבירה בניגוד לתקנה 144, לא נקבע בחוק רף ענישה חריג (דוגמת עבירה של נהיגה במצב שכרות או עבירת הפקרה שלצידה חובת מאסר).

מתחם הענישה ביחס לעבירה זו אינו כולל רכיב של מאסר בפועל וביחס לתקופת הפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה הרי שזו נעה בין 3 חודשי פסילה ועד ל- 12 חודשים במקרים בהם הנסיבות חמורות במיוחד.

בפרשה שבפני סיכמו הצדדים במסגרת הסדר על תקופת מאסר של 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות.