מדינת ישראל נ' גבריאלי(עציר) ואח'

החלטה למשיב 1

לנסיבות נדרשתי בהחלטה לראיות מיום 29.12.11.

 עיקרי הדברים:

עיריית ת"א ניהלה הליך אזרחי נגד המשיב. זה ביקש לסכל את ההליך המשפטי ע"י פגיעה קשה בממלא תפקיד בעירייה, אשר היה אמור להעיד במשפט נגד המשיב, ובכך למנוע את העדתו.

בתחילה, פנה המשיב למשיב 2, אשר הכניס לתמונה מאוחר יותר, חבר לביצוע עבירות רכוש. האחרון, מטעמים שבתועלת, פנה למשטרה, הפך לסוכן משטרתי ומכאן ואילך תועדו והוקלטו שיחותיו עם המשיב.

הסוכן המשטרתי היה אמור לבצע את הפגיעה באלי לוי, אשר שימש אותה עת כמנהל אגף הנכסים בעירייה.

הסוכן היה אמור לדקור את מר לוי בגב התחתון, באופן שהפגיעה תסב לו נזק חמור והוא יאושפז בבית החולים השיקומי "לוינשטיין".

בשיחה האחרונה ביניהם, צייד המשיב את הסוכן בסכין קומנדו, משום שלא היה שבע רצון מהסכין הקטנה שהציג הסוכן.

כאשר נפרדו השניים, הלך רוחו של המשיב היה כי הפגיעה תבוצע. הוא אף הנחה את הסוכן שלא לדווח לו טלפונית לאחר הביצוע, אלא לבוא אליו ישירות.

 התמורה שסוכמה הייתה תשלום של 50,000 ₪.

בהחלטה לראיות לא קיבלתי את טיעוני הסנגור בדבר התנהלות חובבנית.דרך מילוט על ידי רכיבה על אופניים במגרש חנייה היא סבירה בהחלט. כך גם השלת האימונית העליונה באופן שהפוגע יוותר עם אימונית בצבע שונה.

אכן, כמאמר הסנגור, הפגיעה בלוי לא הייתה משפיעה על ההליך המשפטי משום שממלא תפקיד אחר היה מעיד במקומו. אולם, לגבי דידו של המשיב, הפגיעה הייתה אמורה להביא להפסקת ההליכים המשפטיים או לעיכובם תקופה ממושכת.

 המשיב חזר ושינן לסוכן את תאריך מתן העדות ואת הגדרת תפקידו של מר לוי.

אומנם, לצד עבירות קשירת הקשר – לביצוע הפשע ולביצוע עוון – יוחסה למשיב עבירת ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה. אולם יש לזכור, כי האירוע לא חרג מתחום הניסיון, לא משום שהמשיב נתקף לפתע בהרהורי חרטה, אלא רק משום שהמבצע לכאורה היה סוכן משטרתי.

יש לזכור כי בדרך מקרה ניצל מר לוי. המשיב פנה לעבריינים פעילים לשם מימוש המזימה. רק משום שהסוכן ביקש לחלץ עצמו מתיקים אחרים, לא יצאה התכנית לפועל. לו המשיב היה פונה באופן אקראי לעבריין אחר , אפשר שאחריתו של אלי לוי הייתה מרה.

 האירוע חמור ביותר, המסוכנות ניבטת מהתכנון ומהפנייה אל עבריין מן השורה לשם ביצוע הפגיעה בעד.

 הגם שיכולתי להתרשם מהמסוכנות בכוחות עצמי, סברתי כי יש לקבל תסקיר מעצר משום מצבו הרפואי העגום של המשיב.

הדגשתי, כי אין בהזמנת התסקיר משום יצירת ציפייה כלשהי.                                   

תסקיר המעצר היה שלילי ונמנע מהמלצה על שחרור.

בדיון באשר לחלופה, יצא הסנגור בשצף קצף כנגד תוכנו של התסקיר. הסנגור המלומד מיקד את טיעוניו בטעויות בסיסיות של קצינת המבחן, אשר התבססה על מספר נדבכים מופרכים, לטעמו. לא אחזור על הטיעונים, משום שאין בדעתי להתייחס לנקודות השנויות במחלוקת.