מ"ת
בית משפט השלום באר שבע
|
39131-01-10
11/03/2010
|
בפני השופט:
נסר אבו טהה
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
שאדי גבארין (עציר)
|
|
החלטה
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק וגניבת רכב, עבירות לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ועבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.
על פי עובדות כתב האישום מיוחס למשיב כי בתאריך 27.2.08 גנב המשיב רכב מסוג סובארו מ.ר. 53-855-03 השייך למתלונן, בכך שנטל את הרכב ללא הסכמת הבעלים והתוך כוונה לשוללו שלילת קבע.
במעמד המתואר בעובדה זו שהה המשיב בתחומי מדינת ישראל מבלי שהיו בידיו אישורי כניסה או שהייה בישראל כדין.
ב"כ המשיב, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר. יחד עם זאת, עתר להורות על שחרורו לחלופת מעצר כנגד חתימת ערבות עצמית בלבד וזאת בהתחשב כי מדובר בעבירה שבוצעה לכאורה בחודש פברואר 2008, עברו הלא מכביד של הנאשם כולל שתי הרשעות הראשונה בגין עבירת שבל"ר בשנת 2002 והשניה בגין כניסה לישראל שלא כדין בשנת 2007.
הסנגור הדגיש כי התשתית הראייתית מבוססת אך ורק על טביעות אצבע של המשיב שנמצאה בתוך הרכב שנגנב – המשיב אותר ונעצר על ידי כוחות הביטחון מכתובת מגוריו בדהריה.
ב"כ המבקשת מנגד- עתרה להורות על מעצרו עד תום ההליכים נוכח החשש להמלטות מן הדין בשים לב להיות המשיב תושב הרש"פ, עוד בשים לב למסוכנות הנשקפת מהמשיב לרכוש ובטחונו.
בהעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נותר איפוא לבחון בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 לחסד"פ, חלופת מעצר בעניינו של המשיב גם אם עסקינן בתושב הרש"פ – חלופה שיש בה כדי לאיין את החשש להמלטות מן הדין.
העובדה כי מדובר בעבירה שבוצעה לכאורה בחודש פברואר 2008, משליכה על עצמה עילת המעצר, בנוסף לעברו הלא מכביד של המשיב כמפורט לעיל.
לאור האמור לעיל, החשש להמלטות מן הדין , הנה העילה שמקימה עילת מעצר. יחד עם זאת, חשש כאמור ניתן לאיינו בערבויות מתאימות כפי שנקבע בשורה ארוכה של החלטות של בית משפט העליון.
אשר על כן, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים:
א.הפקדה כספית בסך 5,000 ₪.
ב.חתימת ערבות עצמית על סך 10,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ה אדר תש"ע, 11 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.