מדינת ישראל נ' גבאי

גזר דין

הנאשם אשר לפני הורשע עפ"י הודאתו בכך שביום 29.5.06 רכב על קטנוע בהיותו נתון בפסילה.

באותו מעמד ולאחר שהיה מעורב בתאונה, ולמרות שידידתו אשר רכבה עימו באופנועו נפגעה, עזב את מקום התאונה מבלי שהגיש עזרה ומבלי למסור פרטים למעורבת.

באותו מעמד נהג הנאשם רכבו מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף וללא כיסוי ביטוחי לנהיגתו.

התביעה הבהירה השיהוי בהגשת האישום בתיק זה בכך, שבעקבות התרחשות התאונה ובכדי להימלט מלתת הדין על העבירות אשר ביצע, התלונן הנאשם במשטרה על גניבת רכבו.

בהיות התלונה – תלונה כוזבת, הועמד הנאשם לדין פלילי בגין עבירה זו. כתב האישום אשר בפני, הוגש רק לאחר סיום ההליכים הפליליים בתיק הנ"ל.

אכן, בחלוף זמן מן העבירה, מוקהה קמעא, עוקצה של הענישה. דע עקא – הנאשם המשיך ועבר עבירות והאירוע הנדון בפני, לא נשאר בבחינת אפיזודה חד פעמית.

בפי הסנגור טרוניה על השיהוי בהגשת האישום ועל הפרדת ההליך הפלילי מן ההליך התעבורתי. בדין מעירה התובעת כי הנאשם תרם משמעותית להתמשכות ההליכים ולו ביקש לסיים הדיון המשפטי ולהשאיר הפרשה כולה מאחוריו, יכול היה לפנות לרשות התביעה בבקשה לאחד הדיון.

דבר קיום החקירה בתיק הנדון בפני, לא היה בבחינת סוד והנאשם היה מודע לקיומו ולעובדה שיהיה עליו ליתן הדין גם בסוגיה זו.

בפני תסקיר שירות המבחן המספר על מערכת זוגית סבוכה ועל טיפול שירות המבחן בנאשם בעקבות מספר הרשעות בעבירות אלמ"ב. שירות המבחן מספר כי בנקודת זמן זו, השתפרו היחסים הזוגיים. מפי הנאשם נמצאנו למדים כי בזמן התאונה, שהה עם ידידתו במסגרת יחסים שחרגו מן המסגרת המשפחתית וכי לנאשם היה אינטרס להסתיר דבר קיומה של מערכת יחסים זו.

טיעון זה, כטיעונו של "הקוזק הנגזל" אינו מהווה לטעמי טענת הגנה ראויה.

השקפתי המוסרית שונה מההשקפה אותה מבקשת ההגנה שאאמץ.

לא אוכל לקבל בהבנה הסתלקותו של הנאשם ממקום התאונה, כניסיון להגן על התא המשפחתי, שהרי הנאשם עצמו מעיד כי בחר "לחרוג" ממחויבותו המוסרית כלפי אשתו...

במעשיו הוסיף הנאשם חטא על פשע ובגין עשייה זו אינו זכאי להקלה בדין.

עד כאן אשר לנאשם "ולזכויותיו".

מאידך, מצאתי מקום להתחשב לקולא בתיאור שירות המבחן לגבי התקדמות הטיפול הזוגי. שירות המבחן מציין כי לאחר שהנאשם ריצה עונשים בגין עבירות אלימות כלפי אשתו, שיפר דרכיו ולא שב לבצע עבירות. במקביל, הובאה בפני עמדתה של רעייתו בשאלת תעסוקתו והענישה הצפויה בתיק זה. בכך יש כדי להביא להקלה כל שהיא בענישה.

למען הסר ספק, אציין כי לו העבירה של נהיגה בזמן פסילה לבדה נגד עיני, די בה כדי להביא לכך שאגזור על הנאשם עונש של מאסר.

עוד יש לציין כי לנאשם 27 הרשעות קודמות כולל עבירה קודמת בגין נהיגה בזמן פסילה ובצידה מאסר מותנה.

התביעה בהגינותה הסכימה לכך שריחוק הזמן מן העבירה יביא לכך שהמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות למרות העובדה שהמדובר בתנאי שהיה תלוי ועומד כנגד הנאשם. תנאי שלמרבה הצער, לא היווה מעצור מספיק בפני עבירות נוספות.

סוף דבר –