מדינת ישראל נ' גאולה

גזר דין

הנאשם מר תומר גאולה הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) וסעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה) ותקנה 169(א) לתקנות התעבורה- התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 31.8.12 בשעה 04:30 נהג הנאשם ברכב פרטי מ"ר 5713775 בירושלים בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם את פסילת המינימום הקבועה בפקודת התעבורה.

מתחם העונש ההולם

הערך החברתי הנפגע - עבירת הנהיגה בשכרות נועדה להגן על ציבור הנהגים מפני נהיגה מסוכנת תחת השפעת אלכוהול. מובן מאליו כי כמות האלכוהול בדם הנהג היא משמעותית. לפי המחקרים, כשמדובר בכמות נמוכה (עד ל-350 מיקרו-גרם בממוצע אולם הכמות המדוייקת שונה מאדם לאדם), ההשפעה על הנהג דומה להשפעת שיחה בטלפון נייד (עם דיבורית). ברמות הגבוהות לעומת זאת, האלכוהול גורם לחוסר תפקוד כללי של הנהג. ממילא, יש לקחת בחשבון בראש ובראשונה את מידת האלכוהול שבדמו.

מדיניות הענישה ונסיבות ביצוע העבירה– כידוע ישנם דעות שונות בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים (בניגוד גמור ומוחלט למדיניות המאשימה בשאר הארץ) סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

נציין כי באשר לטענתה של התביעה לפי בתי משפט לתעבורה עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך. מחקר מעמיק שפורסם בחודש אוקטובר 2012 על ידי ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט מראה כי אין הדברים כך. האיור שמתחתינו (הלקוח ממחקר זה) מראה את המספרים המקובלים ונצטט את הדו"ח כלשונו:

נתונים אלו מלמדים ששופטים מנהיגים בפועל מעין "מדרג שכרות," שבו משך הפסילה תואם את חומרת העבירה, הנלמדת בעיקר מרמת השכרות ו/או מסירובו של הנהג לעבור בדיקת שכרות. משך הפסילה הממוצע בקטגוריות ריכוז האלכוהול השונות מוצג באיור 1 להלן:

איור 1: משך פסילה בפועל בעבירות נהיגה בשכרות כתלות בריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף (שכיחות הקטגוריות באחוזים מוצגת בסוגריים)

מאפייני ההליך המשפטי.

תיקי השכרות (N= 1280) נשפטו על-ידי 28 שופטים בסך הכול, מתוכם 46% נשים (13 שופטות). התיקים נדגמו מארבעה בתי-משפט, עם ייצוג הנע בין 20 ל- 30 אחוז בכל בית משפט.

אם כך מדיניות הענישה בעבירת השכרות כוללת עונשי פסילה בפועל קלים מעונש המינימום, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה, משמע, רמת השכרות. ברמת השכרות שלפנינו הרי הממוצע הוא 15.1 חודשי פסילה בפועל (והשאר כמובן על תנאי בהתאם לגזירת המחוקק).

לעניין מתחם העונש ההולם, מהאמור לעיל עולה כי עונש המינימום אינו הרף התחתון של מתחם הענישה מבחינת הפסילה בפועל. במאמרם של יניב ואקי ויורם רבין בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, מתייחסים הם למשמעות קיומו של עונש מינימום כשיקול בקביעת מתחם העונש ההולם. דעתם, המבוססת על פסקי דין רבים, היא כי עונשי המינימום אינם משקפים בהכרח את הרף התחתון של מתחם העונש ההולם (יניב ואקי, יורם רבין "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא" הפרקליט נב (תשע"ג) 413, 440 והפסיקה המצוטטת שם).

בהתאם לאמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם הוא פסילה של 24 חודשים שמתוכה יהיו בין 10 ל-20 חודשי פסילה בפועל והשאר על תנאי.

גזירת עונשו של הנאשם

ככלל עמדת החוק היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי השופט להשית פחות מעונש המינימום. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.

הנאשם שלפני הוא בחור צעיר בן 34, בעל שתי הרשעות תעבורה בלבד. עם זאת, דעתי היא שאין די בפסילה לבדה. מן הראוי שהנאשם גם יעשה משהו לטובת הציבור ועל כן הנאשם יבצע 250 שעות של"צ. עונש השל"צ הוא עונש שאינו קל. 250 שעות התנדבות מהווים נטל כבד על כל אדם. המטרה היא כי באמצעות השל"צ יחזיר הנאשם לחברה חלק מהנזק שגרם לה.

בהתחשב באמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל אחד עשר חודש (בניכוי מנהלי). יתרת שלושה עשר החודשים יהיו על תנאי למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות. הפסילה של עשרת החודשים שנותרו תחושב מיום 5.2.2013 שבו הפקיד כבר רישיונו