מדינת ישראל נ' ג'רג'ס

גזר דין

1.ביום 5.9.2011 הוגש כתב אישום נגד הנאשם, בו הואשם בביצוע העבירות הבאות: ציד חיית בר מוגנת, על-פי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: חוק להגנת חיית הבר) וסעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), (ובו הגדרת "מבצע עבירה - לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר"); ציד ללא רישיון ציד, על-פי סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר; ציד בשיטות אסורות במלכודות, על-פי סעיף 5(6) ו-14(א) לחוק להגנת חיית הבר; ופגיעה בשמורת טבע, על-פי סעיפים 30(ד) ו-57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ה-1998 (להלן: חוק גנים לאומיים).

בפרק העובדות של כתב האישום צויין כי ביום 24.11.2010 וביום 25.11.2010, בתחום שמורת הבניאס, עסק הנאשם בציד דרבנים ללא היתר באמצעות מלכודת כלוב, בה הניח תפוח אדמה ותפוח עץ כפיתיון, ומלכודת לולאה, וכי בתא המטען של הרכב עמו הגיעה לשמורה נמצאו 16 מלכודות ציפורים עם פיתיונות של תולעים.

2.בדיון ביום 19.3.2013 הודיע הסניגור כי הסדר טיעון מצוי בהליכי גיבוש וביקש דחייה של הדיון למועד אחר. בדיון ביום 23.4.2013 הגישה באת-כוח המאשימה כתב אישום מתוקן. מכתב האישום המתוקן הוסרה העבירה של ציד בשיטות אסורות במלכודות, ופרק העובדות הצטמצם ושונה לעובדות הבאות: ביום 24.11.2010 וביום 25.11.2010, בתחום שמורת הבניאס, עסק הנאשם בציד דרבנים ללא היתר באמצעות מלכודת כלוב, שאותה הציב אחר, מעבידו, ושלבקשתו ניגש ובדק את המלכודת שהכילה תפוח אדמה ותפוח עץ כפיתיון.

במועד זה הנאשם, באמצעות סניגורו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בביצוע העבירות נשוא כתב אישום זה.

טיעוני המאשימה לעונש

3.באת-כוח המאשימה הדגישה כי אמנם לא הוכח שבמלכודת נתפס דרבן, אולם הנאשם, שהיה בגדר מבצע בצוותא של העבירות ביחד עם אחר, אף כי לא הוא עצמו הניח את המלכודת, נתן יד לפגיעה באוכלוסיית הדרבנים ובשמורת הטבע עצמה, בה הונחה המלכודת. היא הגישה תמונות שצולמו ביום 25.11.2010 והמתארות את עובדות כתב האישום (ת/2) וחוות דעת מומחה מיום 11.10.2010 של ד"ר סיימון נמצוב (ת/1), ובה הסבר על הנזקים הנגרמים לאוכלוסיית הדרבנים בישראל, ועל חשיבות מיגור תופעת הציד הבלתי חוקי שלהם.

4.באת-כוח המאשימה טענה כי מתחם הענישה לגבי קנס נע בין 5,000 ₪ ל-8,000 ₪. היא ביקשה להשית על הנאשם קנס ראוי וכן חתימה על התחייבות להימנע מביצוע העבירות.

טיעוני הסניגור לעונש

5.הסניגור ביקש להביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירות על-ידי הנאשם, אשר אינו עוסק דרך שגרה בציד דרבנים, ובמקרה הנוכחי פעל על-פי הוראת מעבידו ולא ביוזמתו. הוא נתפס על-ידי פקחים בעת שבדק את המלכודת, אף כי נמנע מלציית לדרישות קודמות של המעביד לבדוק מלכודת זו. לטענתו, הנאשם אף מנע מאחיינו לעשות שימוש במלכודות לציפורים. באשר לעבירה עצמה, טען הסניגור כי מאחר ולא ניצוד דרבן, אין מדובר בציד כי אם בניסיון לציד. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם הדגיש הסניגור כי הוא הודה בהזדמנות הראשונה, כי מסר הודעה נגד מעבידו, כי הוא בעבר היה חייל בצד"ל ותרם לביטחון מדינת ישראל, כי הוא עובד בעבודות מזדמנות ומצבו הכלכלי קשה וכי כבר ניזוק מאחר ובעקבות כתב אישום זה בוטלה קבלתו לעבודה ברשות הטבע והגנים. בהתייחסו לגובה הקנס, הפנה הסניגור לגזר הדין בת"פ (שלום קצרין) 452-02-10 מדינת ישראל נ' גדיר (ניתן ביום 15.1.2013), בו קנס בסך 2,000 ₪ הושת על נאשם שברכבו נמצא מקל מוכתם בדם יבש של גירית וקוצי דורבן, לאחר ניהול הוכחות, ובשונה מהמצב בתיק הנוכחי - בו לא נפגעה חיית בר.

6.הנאשם הביע חרטה, וביקש להתחשב במצבו הכלכלי.

מתחמי הענישה

7.העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס – מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

8.חוק להגנת חיית הבר, שהחליף את פקודת השמירה על הציד, נועד לשמור על אוכלוסיית החי מפני דלדולה ולאפשר את רבייתה, ולפיכך הוא אוסר לצוד חיית בר בכלל, למעט חיה שצידתה הותרה לפי חוק. על הגנה על חיות הבר מפני מעלליהם של בני האדם כמטרת מרבית סעיפי חוק זה, ראו: ע"א 4398/06 החברה העירונית ראון לציון לתרבות ספורט ונופש בע"מ נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (פורסם בנבו, 29.3.2009); ע"פ (מחוזי נצ') 1234/05 מדינת ישראל נ' חקרוש (פורסם בנבו, 11.10.2005).

המחוקק קבע ענישה מכסימלית בגין ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם. עבירה של ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון, על-פי סעיף 2 לחוק להגנת חיית הבר - דינה מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ועבירה של פגיעה בשמורת טבע, על-פי סעיפים 30(ד) ו-57(ב) לחוק גנים לאומיים – דינה מאסר ששה חודשים. בסעיף 30(ד) לחוק זה נקבע כי פגיעה בשמורת טבע כוללת, בין היתר, גרימת נזק לבעלי חיים, הטרדתם והפרעה להמשך ריבויים הטבעי.

בע"פ (מחוזי נצ') 1642-12-11 מדינת ישראל נ' סלאח אל-דין (פורסם בנבו, 6.3.2012) הביע בית המשפט עמדתו לפיה מדיניות הענישה מחייבת החמרה בעבירות צייד תוך פגיעה בחיות בר מוגנות.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש להביא בחשבון כי על אף שהנאשם ביצע את העבירות, הוא לא היה היוזם, אלא ציית להוראת מעבידו. אינני מקבל את טענת הסניגור לפיה הנאשם השתתף רק בניסיון לציד. הגדרת "צידה" בסעיף 1 לחוק להגנת חיית הבר הינה רחבה, "לרבות עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה", ואינה תלוי בשאלה אם הדורבן נלכד במלכודת אם לאו.

על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין קנס בסך 1,000 ₪ לבין קנס 20,000 ₪.

9.בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). במקרה הנוכחי יש לזקוף כשיקולים לקולא את מצבו הכלכלי של הנאשם, שאינו עובד בעבודה קבועה, את הודאתו בביצוע העבירות, את מתן הודעה לגבי מעשי מעבידו, את עברו כחייל בצד"ל ואת חד-פעמיותם של המעשים. לא מצאתי כי במקרה הנוכחי יש לפעול בדרך הקבועה בסעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין ולסטות ממתחם הענישה שנקבע לעיל.

10.לאור זאת, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: