מדינת ישראל נ' ג'עברי(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב. זאת על פי סעיף 21 א' 1 לחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה מעצרים, התשנ"ו 1976.

על פי המיוחס למשיב בבקשה, ובהתאם לכתב האישום המייחס לו עבירות של החזקת סכין ופציעה כשהעבריין מזוין בשבר של בקבוק, טוענת המאשימה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובשל עילת המעצר והמסוכנות העולה ממעשיו הרי שיש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

עוד נטען בבקשה כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר סטטוטורית, זאת כאשר מדובר בעבירת אלימות שנעשתה תוך שימוש בנשק קר.

ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה, וכן מבקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר.

טוענת המאשימה כי הראיות לכאורה מבוססות על עדיי ראייה ועדים נוספים אשר בעיקרם אלו הם: עדות שכנת המשיב שראתה את הדקירה – הגברת חנית פשוטין, וכן עדות שכנים נוספים שראו את המשיב אוחז בסכין ובשבר בקבוק כשהוא מנסה לדקור את ראיד, ובהמשך הבחינו בראיד שותת דם. כמו כן הסכין שאותה השליך המשיב כשהיא מוכתמת בדם, ושבר הבקבוק שנתפס במקום, זאת כאשר השוטר באסם שנכח במקום צפה במשיב כאשר הוא זורק את הסכין מידיו.

הסנגור מעלה טענה כי הפציעה הינה משבר בקבוק ולא מהסכין, וזאת על פי הבקשה, ומתוך כך הבינותי כי לטעמו הראיות הלכאוריות אינן מספקות. זאת ועוד, לטענת הסנגור אין ראייה לכך הכתמת הסכין הינה דווקא מדם ו/או דמו של הנדקר. עוד מוסיף הסנגור, כי הנדקר אומר כי הוא לא נדקר כלל, אלא נחתך מברזל.

כמו כן, בדעת הסנגור אין לתת אמון בדברי עדת הראייה, על רקע רצונה להרע למשיב, זאת על רקע היכרות מוקדמת ויחסים רומנטיים שהיו בניהם בעבר.

דיון:

הראיות לכאורה כנגד המשיב הינן שואבות את כוחן ממקורות שונים. הן מעדיי זירה שנכחו במקום ומספרים את אשר ראו עיניהם, זאת כאשר קיימת עדות ישירה לרגע הדקירה, ודי ובעדות זאת בכדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה. עדות ישרה זו של עדה 10, חנית פשוטין מסתייעת בעדויות אחרים המשתלבות איתה, כך שראיות אלה מלמדות לכאורה על אירוע הדקירה כפי שמתואר על ידה, וכפי שנטען על ידי ב"כ המאשימה.

אכן המתלונן איננו מתלונן כנגד המשיב, הוא מוסר גרסה כי לפיה הוא נפצע מברזל, ובלשונו "נפלתי על ברזל, הלכתי לבית החולים, לא יודע למה אני פה", "נחתכתי פה קצת מברזל, לא זוכר", ובהמשך כאשר הוצגה בפניו תמונת המשיב הוסיף "אני לא מכיר אותו", וכי לטענתו נפצע בכלל באזור אחר, ב"סינג סינג".

ניתן לקבוע בשלב זה כי עדותו של הנדקר, ראיד חגאזי הינה עדות שקרית, ואין לתת לה כל משקל שהוא. עדות זו עומדת בסתירה לכל הראיות שבתיק, המלמדות על היכרות ארוכה ומעמיקה בין השניים, כאשר סכסוכים בניהם על רקע שתייה אירעו בעבר.

המשיב מכחיש את המיוחס לו, ואף טוען כי לא היה עמו כל סכין, דבר שכאמור נסתר בעדות ישירה של השוטר בסאם. ראה שורה 23 להודעתו. "ש - היה איתך סכין? ת - לא, אני לא צריך, אני מצב שאני אדקור את החבר שלי. ש – ואם הוא יגיד שזה אתה? ת – אז הוא מתנקם בי. ש – שוטר ראה אותך מחזיק סכין וזורק אותה הצידה. ת – שקרן, לא החזקתי ולא נגעתי. אני מבקש שייקחו טביעות אצבע".

עד זירה נוסף, מג'די סלאימה, הגם שטוען כי לא ראה את אירוע הדקירה, אומר בעדותו בעמוד 2, ראה הערת החוקר, "אני לא יודע מה עובר על בהגת, הוא לא היה ככה, הוא פתאום נהיה קנאי, הוא שותה, מתחרפן, לא יודע מה נהיה איתו, הוא מקנא".

די באלה ובתמונות הקשות של הדקירה, לרבות המוצגים שהינם סכין ושבר בקבוק, שכוחם הקטלני ניכר ונחזה מהתמונות, זאת כאשר הסכין נחזית כמוכתמת ומגואלת בדם, וסימני דם גם בזירת האירוע, בכדי ללמד כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה למכביר, המספקות בשלב המעצר עד תום ההליכים. הוגשה אף תעודה רפואית שמלמדת על הדקירה וחומרתה, ומתוך כך אני קובע כי קיימת אף עילת מעצר סטטוטורית למעצרו עד תום ההליכים של המשיב, כאמור בסעיף 21 א' 1 ג' 4 לחסד"פ.

גם משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, על בית המשפט לבחון אם קיימת חלופת מעצר שיש בכוחה לאיין את המסוכנות שנשקפת ממשיב זה.

המשיב יליד שנת 1984, עברו הפלילי מכביד, כולל עבירות סמים ואלימות. ריצה תקופות מאסר ארוכות, שוחרר ממאסרו האחרון בחודש אוקטובר 2009, כאשר הוא ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים בגין עבירה של החזקת סכין, ומאסר מותנה בן 3 חודשים בגין עבירות אלימות.

חומרת המעשים של דקירת אדם על רקע שכרות, זאת בנוכחות עדים, לאור יום, בחצר הבניין, מלמדת על מסוכנות של ממש הנשקפת ממשיב זה לציבור בכללותו, ולאו דווקא לקורבן העבירה.

במצב דברים זה, לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב, נוכח חומרת העבירות ועברו הפלילי, וכן מאסרים מותנים שאין בכוחם להרתיעו, אינני נותן כל אמון במשיב, ואין בדעתי לבחון חלופת מעצר בעניינו.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.