מדינת ישראל נ' ג'יעאן(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשה ע"פ הודעתו בעבירות של סחיטה ואיומים, איומים, תקיפה והפרת הוראה חוקית.

2.המדובר לכאורה בעבירות חמורות אולם הנסיבות אינן מהמדרג החמור כלל. הנאשם היה עובדו של המתלונן ובעקבות תאונה שעבר בשנת 2007, סבר שמגיעים לו כספים מהמתלונן והוא פנה אליו מעת לעת בבקשה לקבל את אותם כספים כעולה מסעיף 2 בכתב האישום המתוקן. בפועל, הנאשם לא קיבל כספים ולא פנה להליכים משפטיים ובמחצית שנת 2010, פגש באקראי במתלונן, דחפו לקיר ואחז במפרקי ידיו תוך איום מינורי ('יש לך מזל שאנחנו ברחוב ראשי'). מאז אירוע זה ומשך כשנה, לא אירע דבר ואז ב-2 שיחות טלפוניות סחט הנאשם את המתלונן. המדובר בסחיטה באיומים באופן ברור תוך שימוש באיומים משמעותיים בעקבותיהם נעצר הנאשם (שכן הסתבר כי האיומים הוקלטו עת המתלונן שהה בתחנת המשטרה). יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שמדובר באיומים שנעשו תוך תסכול בשל תחושת הנאשם שהוא אינו מקבל את המגיע לו, אין ספק כי גם לא נעשה דבר למימוש האיומים (לפחות לא אלו המפורטים בסעיף 4 לאישום שכן לאחר האיומים בסעיף 6 לאישום הנאשם נעצר).

3.מעבר לכך, הפר הנאשם הוראה חוקית אולם ההוראה החוקית עניינה תיק אחר לחלוטין וההפרה היא הפרה טכנית במובן זה הנאשם לא יצר קשר עם המתלונן באותו תיק אלא עבד במקום שונה מכפי שאמור היה לעבוד בו וכפי שעלה מעדותו של מר שירי, הדבר נבע בין השאר מכך שאותו מעביד שהה בחו"ל.

4.בחינת כלל המכלול ביחד עם העובדה שאומנם לחובת הנאשם עבר פלילי אך זאת מלפני שנים לא מעטות ושכן עתה זהו מאסרו הראשון של הנאשם, שברור לחלוטין שהנאשם למד את לקחו כפי שעולה מהודאתו, לקיחת האחריות, מכתב שהגיש בישיבה הקודמת, אינני סבור שזהו המקרה להחמיר, כשיש טעם בדברי הסניגור שאילו הנאשם היה משוחרר היה נבחן הליך טיפולי וייתכן שהתיק היה מגיע לידי גמר ללא מאסר.

5.לאור האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר למשך 5 חודשים החל מיום מעצרו (23.3.11).

ב.מאסר למשך 6 חודשים אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שנתיים יעבור עבירה בה הורשע.

6.המוצגים יחולטו/יושמדו/יוחזרו לבעליהם ע"פ החלטת קצין משטרה. הסמים יושמדו.

7.בכדי לאפשר למאשימה לשקול הגשת ערעור, לא ישוחרר הנאשם מכלאו גם לא במסגרת שחרור מנהלי לפני תום תקופת מאסרו אלא אם תודיע המאשימה שאין בכוונתה להגיש ערעור.

ניתנה והודעה היום י' אב תשע"א, 10/08/2011 במעמד הנוכחים.

מוקי לנדמן, שופט