מדינת ישראל נ' ג'ינו ואח'

החלטה

הבקשה:

1.לפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (חא"י, פרק כ"ג מס' 12, 1929), בה מבקשת המדינה לכוף על המשיבים 1-3 בקנס ובמאסר, ועל המשיבה 4 בקנס, לציית לצו להפסקת עבודה שהוצא נגדם ביום 6.12.06 על ידי כב' השופט בן-חמו בעת כהונתו בבית המשפט השלום (עפולה) בב"ש 886/06, בנוגע למקרקעין השוכנים בחוף הכינרת, בסמוך לכפר נחום, הידועים כגוש 15652, חלקות 28, 30 ו- 31 ("להלן: "המקרקעין").

רקע עובדתי והליכים קודמים:

2.המשיבים 1-3 מחזיקים במקרקעין מאז תחילת שנות החמישים.

המשיבה 4 הינה חברה בבעלותו ובניהולו של המשיב 2, המפעילה את החוף והשימוש במתקניו, לרבות בדרך של גביית דמי כניסה וחניה.

בהתאם לנסחי רישום המקרקעין, מצויה חלקה 28 של המקרקעין בבעלותה של האגודה הלאומית לעזרת המיסיונרים הקתוליים האיטלקיים; חלקות 30 ו- 31 של המקרקעין הינן בבעלותה של מדינת ישראל.

3.בהתאם לתוכנית מתאר מקומית ג/606 ייעודם של המקרקעין הינו גן לאומי.

על-פי תוכניות מתאר ארציות שחלות על המקרקעין, יועדו המקרקעין ל- נופש חופי ורצועת תנודות מפלס המים (לפי תמ"א 13 מקטע 3), גן לאומי (לפי תמ"א 8), ושמורת טבע וגנים לאומיים (לפי תמ"א 31).

4.במהלך שנות החמישים הקים המשיב 1 על חלקה 28 עסקי הסעדה, אירוח ושירותים נוספים במקרקעין שבבעלות הכנסייה הקתולית, ללא קבלת היתר כדין. הכנסייה תבעה את פינויים של המקרקעין ובעקבות כך הרס המשיב 1 את מבנה המסעדה, ובמקומו הקים בשנים 1996-1997, מבנה חדש בחלקה 30, המשמש מסעדה, בתוך שטח הגן הלאומי.

5.ביום 15.8.1997 תבעה רשות הגנים הלאומיים את פינויו של המשיב 1 מחלקה 30 בהמרצה 1278/97 במסגרת ת.א. 1843/97 (שלום טבריה). ניתן צו מניעה במעמד צד אחד האוסר על פעילות עסקית ובניה של המשיב במקרקעין.

ביום 8.9.97 ניתנה החלטה המורה על ביטול צו המניעה ככל שהוא אוסר פעילות עסקית מטעם המשיב 1 והותרתו על כנו ככל שהוא מתייחס לפעולות בניה במקרקעין (המרצה 1278+1316/97, החלטת כב' השופט אברהם אברהם בעת שכיהן בבית משפט השלום - טבריה.

תיק 1843/97 הסתיים בהסכם פשרה מיום 16.4.00, לפיו המשיב 1 יפנה את המקרקעין, תוך שניתן עיכוב ביצוע של הפינוי על מנת שהמשיב יוכל לפעול, מול מנהל מקרקעי ישראל ורשות הטבע והגנים, לקבלת הרשאה להפעלת מסעדה במבנה אחר בתחום הגן הלאומי.

6.בחודש פברואר 2007 עתר המשיב 1 בהליך משפטי בת"א 72-09-07 (שלום טבריה) לשם ביטול פסק הדין שניתן בת.א. 1843/97, בטענת הטעיה או תרמית. במסגרת הליך זה ניתן ביום 14.1.08, צו מניעה זמני האוסר על הוצאת פסק הדין מיום 16.4.00 אל הפועל עד להחלטה בתביעה העיקרית.

7.ביום 5.2.06 הגישה המדינה נגד המשיבים 1, 2 ו- 3 כתב אישום בת.פ 105/06 (שלום נצרת), בגין עבירות של בנייה ושימוש ללא היתר ב- 16 מבנים המוחזקים על ידי המשיבים במקרקעין.

ביום 6.12.06 הגישה המדינה, במסגרת ההליך הפלילי שניהלה כנגד המשיבים (ת.פ. 105/06), בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת בניה ושימוש מכוח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, בהיעדר המשיבים - ב"ש 886/06 (שלום – בית שאן) שיורה על הפסקת העבודות והשימושים שלא כדין שעושים המשיבים או מי מטעמם במקרקעין.

ביום 6.12.06 נתן כב' השופט בן-חמו – ס. נשיא (שלום-עפולה) החלטה צו כמבוקש נגד המשיבים, כלשון ההחלטה: "לאחר עיון בבקשה ולאור הצהרת נציג המבקשת (כי כל האמור בבקשה הינו נכון – הוספה שלי ס"י), ניתן בזאת צו כמבוקש נגד המשיבים, בהתאם לסעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965". (להלן: "הצו")

ביום 11.12.06 נמסר הצו לידי המשיבים, כעולה מתרשומת נציג המדינה על ביצוע מסירה וחתימות המשיבים המאשרים קבלת הצו לידיהם (צורפו נספח ח' לבקשה).

8.ביום 11.2.08, ניתנה החלטת כב' השופט אזולאי בתיק פ 105/06, המורה על מחיקת כתב האישום, כלשון ההחלטה: "בהיעדר הופעה מצד התביעה ומצד הנאשמים, אני מוחק את האישום וכן את הבקשות הקשורות לתיק זה".

9.ביום 20.12.09 הגישה המדינה כתב אישום נוסף נגד המשיבים 1, 2 ו- 4, בגין עבירות של שימוש חורג במתחם אותו הם מפעילים בשטח המקרקעין, המונה 29 מבנים, ועבירה של הפרת הצו השיפוטי מיום 6.12.06 (נשוא הבקשה שלפני) – ת.פ 23724-12-09 (שלום בית-שאן).