מדינת ישראל נ' ג'ויחאן(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת 17 נוסעים שנכנסו לישראל שלא כדין, כאשר ההסעה מבוצעת ללא חגורות בטיחות ובניגוד להוראת תקנה 84 ב לתקנות התעבורה. הסעה זו התבצעה ביום 25.10.10. ביום 8.12.10 ביצע הנאשם עבירה של גניבת רכב יחד עם אחרים, וגם בעבירה זו הורשע על פי הודאתו.

שירות המבחן סקר בתסקירו את נסיבות חייו של הנאשם והמליץ להסתפק בימי מעצרו כמאסר שיש להשית בגין מעשיו. שירות המבחן ציין את התנהלותו הבעייתית של הנאשם בעבר, אך גם את העובדה שעלה בידו לסיים את חוק לימודיו והוא נטל חלק בעול פרנסת המשפחה. כמו כן הובע החשש כי מאסר ממושך עלול לגרום נזק לנאשם על רקע חשיפתו להתנהגות עבריינית. על כל אלה הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי חל שינוי באקלים המשפטי הנוגע לעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, וכי לא ניתן עוד לטעון היום כי העבירה של גניבת רכב היא בגדר "מכת מדינה" ויש לענוש בחומרה את מי שביצע עבירה זו, בפרט כאשר מדובר בעבירה ראשונה של אדם צעיר.

צירוף שתי העבירות, שבוצעו בתוך פרק זמן קצר, מצביע על התדרדרות של הנאשם לדפוס התנהגות עבריינית שיש לקוות שהוא לא ישוב עליו בעתיד. לו עמדה כל אחת מעבירות אלה בפני עצמה, ניתן היה להסתפק בתקופת המעצר בה שהה הנאשם. דא עקא שבמקרה זה הסיע הנאשם קבוצה גדולה ביותר של שוהים בלתי חוקיים, תוך שהוא מסכן באופן פוטנציאלי את ביטחון המדינה וגם את ביטחון יתר המשתמשים בכביש ואת ביטחון הנוסעים, ובתוך פרק זמן קצר למדי לאחר מכן ביצע עבירה של גניבת רכב המביאה בדרך כלל לעונש של מאסר בפועל. ב"כ הנאשם הפנה לקביעתו של בית המשפט העליון ברע"פ 402/01 אבו גנן נ' מדינת ישראל, מיום 4.4.02, כשהוא טוען שיש בפסק דין זה כדי להוות את ההלכה המחייבת בנוגע לגנבי רכב ובפרט בעניינם של כאלה שביצעו את העבירה בפעם הראשונה. דומה שדברים אלה אינם משקפים את ההלכה הנוהגת כיום. על החומרה הנודעת מגניבות רכב ועל תפיסתם כ"מכת מדינה" גם כיום עמד כב' השופט רובינשטיין בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל , מיום 15.5.06, ועל רקע זאת קבע כב' השופט ג'וברן ברע"פ 2011/10 בדרן נ' מדינת ישראל , מיום 12.4.10, כי תופעה זו עודנה בגדר מכת מדינה, ולפיכך אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי באותו עניין בו הושת עונש מאסר של 8 חודשים על אדם צעיר ללא עבר פלילי, וזאת על אף שבית משפט השלום לא מצא לנכון להשית עליו עונש מאסר.

כאמור, נסיבותיו האישיות של הנאשם מורות על הצורך להקל בעונשו, אלא שצירוף שתי העבירות החמורות למדי מביאות למסקנה לפיה לא ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן. לפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים דלהלן:

א.מאסר בפועל ל 7 חודשים מיום מעצרו ביום 8.12.10 ובניכוי ימי מעצרו במסגרת ת"פ 55954-10-10.

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים אם יעבור עבירה של גניבת רכב בתוך שנתיים משחרורו מהמאסר, ומאסר על תנאי לתקופה של חודשיים אם יעבור על עבירה של הסעה שלא כדין.

ג.אני מורה על פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם עד ליום 8.3.12. מאחר והרישיון מצוי בפיקדון בידי השב"ס אין צורך בהפקדה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן והודעה היום ב' אדר ב תשע"א, 08/03/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: