מדינת ישראל נ' ג'בראן(עציר)

החלטה

המשיב עומד לדין בעבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב, חבלה במזיד, החזקת מכשירי פריצה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו.

כל העבירות המיוחסות למשיב התבצעו לכאורה בלילה שבין 23.8.10 – 24.8.10.

לפי עובדות כתב האישום, במועד האמור פרץ המשיב לרכב בהוד השרון, בכך שניפץ את החלון האחורי של הרכב, עקר את חובק הרכב, שבר את מתג ההנעה והניע את הרכב באמצעות מפתח מותאם ושני מחשבי רכב. בהמשך, נסע המשיב ברכב מן המקום, ובשעות הבוקר של 24.8.10 הבחין בו שוטר נוסע בכביש 60 מכיוון ירושלים לכיוון קריית ארבע. השוטר נסע ברכבו הפרטי כאשר הוא לבוש במדי משטרה. נהיגת המשיב עוררה את חשדו, ולאחר בדיקה במסוף התברר כי הרכב גנוב. השוטר החל לעקוף אתה רכב משמאל והורה למשיב לעצור בצד הדרך. בתגובה, נצמד המשיב לרכב השוטר וניסה להודפו לצד הכביש. השוטר המשיך בנסיעה אחר המשיב, ובכניסה לתנחומיה חסם את הרכב בו נהג המשיב באמצעות רכבו. בתגובה ניסה המשיב לנסוע לאחור, אך טרם הצליח בכך, השתלט עליו המשיב. בכלי המשיב נתפס מכשיר רב תכליתי מסוג לדרמן.

המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשת המעצר נטען כי קיימות ראיות לכאורה למעצר, וכי המדובר בעבירות המקימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין. המדינה הפנתה לבש"פ 45/10, ובו קביעת ביהמ"ש העליון כי גם בעבירות של גניבה והתפרצות לרכב מתקיימת עילת מעצר.

בישיבה ביום 2.9.10 הסכים ב"כ המשיב לראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. כן הסכים להצעת ביהמ"ש כי ייערך תסקיר מעצר אודות המשיב, ועד אז יהיה המשיב במעצר. המדינה התנגדה להצעה, וביהמ"ש קבע כי אין לקבל את הגישה לפיה בשום מצב בשום תנאי לא תתקיים חלופת מעצר לאדם נטול עבר פלילי, אשר ביצע את העבירות המיוחסות למשיב.

שירות המבחן התבקש לערוך את תסקירו עד ליום 5.10.10.

ביום 4.10.10 התברר כי שירות המבחן טרם הספיק לערוך תסקיר, ועל כן נדחה הדיון ליום 18.10.10.

ביום 14.10.10 הגיש שירות המבחן בקשת דחייה נוספת, וביהמ"ש דחה את הדיון ליום 25.10.10.

בדיון שהתקיים ביום 25.10.10 התברר כי שירות המבחן לא הגיש תסקיר ואף לא הגיש בקשת דחייה.

במצב דברים זה, החלטתי לשמוע את המפקחים המוצעים, ובתום חקירתם הגעתי לכלל מסקנה כי רק אחד מהם, אבי המשיב, מר ראדי ג'בראן, מתאים לפקח על המשיב בתנאי מעצר בית מלאים. לפיכך, נדחה הדיון להיום. דודו של המשיב, מר ג'בראן חסין, נחקר בביהמ"ש, וכעת הגיעה שעת ההכרעה.

המדינה חזרה, הן בדיון ביום 25.10.10 והן היום, על עמדתה כי ראוי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לפחות עד קבלת תסקיר. לפי עמדת המדינה, לא עובר המשיב את המשוכה הראשונה של האמון הבסיסי שראוי לתת לכל נאשם המבקש להשתחרר לחלופת מעצר. עוד טוענת המדינה כי המעשה בו הסתבך לכאורה המשיב, מעיד על מסוכנות רבה, וכי טרם קבלת עמדת הגורם המקצועי, אין להורות על שחרורו ממעצר.

לאחר ששמעתי את המפקחים המוצעים, החלטתי לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים.

אין חולק כי המעשים בביצועם הסתבך לכאורה המשיב מעידים לכאורה על מסוכנותו לשלום הציבור. מסוכנות זו עניינה הן עבירות הרכוש, שבוצעו במקרה זה בתחכום לא שגרתי, והן התנהגות המשיב כלפי השוטר שביקש לעכבו. מסוכנות זו הינה כללית ולא ספציפית.

אלא שנגד המסוכנות האמורה עומדים נתונים נוספים. בראש ובראשונה העובדה כי למשיב אין עבר פלילי מסוג כלשהו. המשיב הוא אדם צעיר כבן 25, וכפי שציינתי, איני מוכן לקבל את הגישה לפיה נאשמים שאלה נתוניהם אינם מתאימים לשחרור לשום חלופה. אכן, מוטב היה לו הונח לפניי תסקיר מעצר. תסקיר כזה יכול היה לבחון את מידת הסיכון במצבו של המשיב וכן את החלופה המוצעת. אלא ששירות המבחן התמהמה עת ארוכה בהגשת התסקיר, וכעת המשיב נתון במעצר זה חודשיים ימים.

ההלכה הפסוקה קובעת כי במצבים שכאלה ראוי לבחון את החלופה גם ללא תסקיר, וכך החלטתי לעשות.

המפקחים המוצעים טובים בעיניי. התרשמתי כי הן אביו של המשיב והן דודו מזועזעים מהסתבכותו של המשיב בעבירות המנויות בכתב האישום, וכי בכוונתם להשגיח ולפקח עליו באופן מיטבי. לשניים אלה סמכות כלפי המשיב, ואין לי ספק כי שניהם יעשו הכול כאמור כדי להשגיח עליו, ואם חלילה יעזוב את הבית, הם יתקשרו למשטרה. רק כיוון שלא הונח לפניי תסקיר מעצר, אוסיף לפיקוח האנושי במקרה זה פיקוח אלקטרוני.

ב"כ המדינה טען כי אין לתת אמון באביו של המשיב. הוא התייחס לכך שהאב נשאל בישיבה קודמת האם נחקר במשטרה, והשיב בשלילה, והצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים שבידי התובע.

בדיון היום התברר כי בשנת 2001 נחקר אבי המשיב. האב, שהינו שומר בבניין האוריינט האוס בירושלים, הסביר כי הדבר אירע באחת הפעמים בהן הוחלט לסגור את המקום, שאז ריכזו את כל השומרים, ושאלו אותם אם נשק שנמצא במקום קשור אליהם. על כל פנים, האב לא הועמד לדין, לא בעניין זה ולא בשום עניין אחר.

אשר על כן, החלטתי לייחס משקל מועט לדברים שאמר האב בישיבה הקודמת. כמו כן, איני יכול לקבל את טענת התובע כי קיים קושי אינהרנטי בשימוש בבני משפחה כחלופה למעצר. רוב חלופות המעצר, מטבע הדברים, הן באמצעות בני משפחה, ואין כל פסול בכך (ראו בש"פ 9213/06, מדינת ישראל נ' סעאידה, לא פורסם (החלטה מיום 13.11.06).