מדינת ישראל נ' ג'בר(אחר/נוסף) ואח'

גזר דין

הליך גישור שהתקיים לפני, על פי בקשת הצדדים, הוביל להסדר טיעון ביניהם, במסגרתו תוקן כתב האישום.

לנאשמים יוחסה עבירה של התפרצות לבנין שאינו משמש כמקום מגורים או תפילה וגניבה ממנו – עבירה לפי ס' 407 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ולנאשמים 11-8 יוחסה גם עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סע' 12(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

הצדדים הסכימו שהנאשמים יודו במיוחס להם. התביעה תעתור לענשי מאסר לתקופה של עד 9 חדשים, ואילו הנאשמים יהיו רשאים לבקש מבית המשפט להטיל עליהם ענשי מאסר לריצוי בעבודות שרות בצרוף קנס שסכומו לא יפחת מ- 10,000 ₪.

בתאריך 11.11.13 הוצג ההסדר לגבי נאשמים 5,4,3 ו- 12. הם הודו בעבירת ההתפרצות והורשעו על פי הודאתם.

בתאריך 13.11.13 הוצג ההסדר לגבי נאשמים 7,6,2,1. הם הודו במיוחס להם בעבירת ההתפרצות והורשעו על פי הודאתם. בישיבה זו גם נאשם 10 הודה במיוחס לו. עניינו יידון בחלק גזר-הדין שינתן ביחס לנאשמים 11-8.

בתאריך 5.2.13 התיצבו לדיון הנאשמים 10 ו-11. נאשם 11 הודה בעבירות התפרצות וכניסה לישראל שלא כדין והורשע על פי הודאתו.

נאשם 8 לא התיצב לדיונים וההסבר בפיו של בא כוחו הוא שנאשם זה מצוי בבריחה מפני גורמים אחרים המבקשים לעצרו ופחדם נפל עליו.

נאשם 9 לא התיצב לדיון שנקבע ליום 5.2.13 מחמת טעות שנפלה במועד ההיתר שנמסר לו לכניסה לישראל לצורך הדיון בתיק זה.

כאמור עונשם של נאשמים 11-8 ינתן בנפרד.

בטיעוניו לעונש עמד ב"כ המאשימה על עתירתו להטיל על כל אחד מן הנאשמים שהורשעו מאסר 9 חדשים לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה. אמנם ב"כ המאשימה סבור שעם הנאשמים שהורשעו גם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק יש להחמיר יותר לעומת הנאשמים האחרים, אך מפאת האפיונים המיוחדים של כל אחד מהנאשמים ותרומתו האישית לביצוע עבירת ההתפרצות, כמו גם בשל התקופה הקצרה יחסית של המאסר לו עותרת המאשימה, רואה בא כוחה של זו הצדקה לכך שעונשו של כל אחד מהנאשמים יעמוד על התקופה האמורה.

ב"כ המאשימה ציין את הנסיבות המחמירות האופפות את העבירות הנדונות ומדבריו עולה כי יש לתת משקל רב לאלה:

שווי הרכוש שנגנב – העומד על כ- 1.5 מליון ₪, התארגנות של מספר גדול של למעלה מ- 12 אנשים לביצוע העבירה, המחשבה והתכנון של מעשי העבירה, ההצטידות בכלי רכב ובמשאיות, אשר לשוהים הבלתי חוקיים – הנאשמים 11-8 – ציין את עובדת שהותם שלא כדין בישראל לצורך ביצוע עבירה.

ב"כ המאשימה הציג גליונות ר"פ של נאשמים 3-1 וכן 7,6 ו- 12 בציינו את עברם הפלילי, בין בעבירות רכוש ובין בעבירות אחרות. לגבי נאשמים 4 ו- 5 ציין שהרישום הפלילי שלהם הוא ישן ובעבירות שאינן ממין הענין.

כן ציין ב"כ המאשימה את תקופות המעצר השונות של הנאשמים בגין הליך זה.

ב"כ המאשימה הדגיש שתקופת המאסר המבוקשת נמוכה בהרבה ממתחם הענישה הראוי.

כל אחד מבאי כח הנאשמים, הפנה את בית המשפט לחלק של מרשו בביצוע עבירת ההתפרצות ולנסיבותיו האישיות.

ככלל, שאלות אחדות טעונות הכרעה של בית המשפט במסגרת גזר-דין והן בענין

מתחם הענישה בעבירת התפרצות בנסיבות הקשות המתוארות בכתב האישום המתוקן. מתחם הענישה בנסיבות הענין, כאשר הודיית הנאשמים ניתנה במסגרת הסדר טיעון, שאחד מאדניו החשובים היה חולשתן של ראיות המאשימה, האם יש להבחין בענשם של הנאשמים השונים בתיק זה? בהנחה שהתשובה חיובית, מה יהיה הבסיס לשוני. בעקבות התשובה לשאלה זו – מה צריך להיות ענשו של כל אחד מן הנאשמים.

עיון בפסיקת בתי המשפט, בעבירת התפרצות בנסיבות דומות כלשהו להתפרצות הנדונה, כפי שיפורט להלן, מוביל למתחם רחב מאד שבין צו של"צ עד תקופות מאסר של למעלה מ- 40 חדשים. אפילו רשימה חלקית של הפסיקה, כפי שאפרט להלן, מעידה על השונות בגזרי הדין ועל המתחם העולה מהם: