מדינת ישראל נ' ג'בור

הכרעת דין

1.הנאשם קיבל דוח בגין נהיגה בשול הימני, הגיש בקשה להישפט וביום 26.1.2011 כפר בעובדות כתב האישום וטען כי ירד לשול על מנת לבדוק תקלה ברכב.

2.מטעם התביעה העיד רס"מ שמעון אברהם (להלן: "השוטר"), אשר ערך את הדוח, שהוגש באמצעותו וסומן ת/1. מתוך הדוח עולה כי השוטר, שהיה רכוב על אופנוע, נסע בשיירה בכביש 77 לכיוון צומת המוביל. השוטר הבחין בנאשם, כאשר הוא נוסע בשול הימני ולאחר שהבחין בשוטר נעצר הנאשם בשטח הכורכר. להערכת השוטר נסע הנאשם בשוליים באורך כ- 150 מטרים.

בדברי הנהג נרשם: "ראית אותי שאני מאותת ויורד מהכביש לכיוון השוליים ועצרתי לבד. תרשום למה אתה נהגת בשוליים, מה אתה עושה על השוליים?"

הנאשם סירב לחתום על הדוח שנמסר לידיו.

3.בחקירתו הנגדית שלל השוטר את טענת הנאשם, לפיה אך עצר בשוליים ולא נסע לאורכה. השוטר חזר והדגיש כי ראה את הנאשם נוסע בשוליים ולאחר מכן עוצר. השוטר הוסיף כי כל שאמר לו הנאשם נרשם בדברי הנהג ומכאן שהנהג לא טען בפניו כי עצר כדי לתקן תקלה.

4.בעדותו הראשית העיד הנאשם כי במהלך נסיעתו הרגיש שיש בעיה ברכב ולכן החליט לרדת לשוליים, כשמצא מקום מתאים לעשות כן ירד מהכביש ועצר את רכבו בשול הימני. הנאשם טען כי ירד מרכבו ועשה סיבוב מסביב לרכב ושעה שהתכוון לחזור לרכב כדי להמשיך בנסיעה, הגיע השוטר למקום ורשם לו את הדוח.

5.בהסכמת התביעה הגיש הנאשם שני מסמכים. נ/1 הינו חשבונית בגין "טיפול גדול" מיום 13.4.10. נ/2 הינו חשבונית בגין כיוון פרונט, מיום 19.5.2010.

6.בחקירתו הנגדית השיב הנאשם כי נסע ממגדל העמק לכיוון שפרעם דרך זרזיר, שם פנה ימינה לכביש 77. הנאשם חזר על טענתו, לפיה החליט לרדת לשוליים משום שהרגיש שיש בעיה ברכב. לטענתו ביקש מהשוטר שיקרא לו את הדוח, אך השוטר סירב. בפתח חקירתו הנגדית השיב לשאלת התובע וטען כי על אף שהוא זוכר את האירוע מצויין, הוא איננו זוכר מה היה מצב התנועה באותו יום. בסיום חקירתו הנגדית נשאל שאלות דומות והשיב "לא היו רכבים שהפרעתי להם, אני אותתי עד שהגעתי לשוליים. אני מתקן, כן היו רכבים ואף פעם לא אמרתי שלא היו רכבים".

7.בחקירתו החוזרת טען הנאשם כי הטיפול הגדול איננו קשור לכיוון פרונט וכי ככל הנראה במהלך העבודה לא חוזק הבורג היטב ולכן ניגש למוסך לתיקון חוזר ועל כך מעיד לטעמו נ/2.

8.מת/1 ומעדות השוטר לפניי, התרשמתי כי השוטר עשה את עבודתו נאמנה וכי רשם בדוח את שראו עיניו. דבריו לא נסתרו בחקירתו הנגדית. אני מוצאת את עדותו מהימנה ועל כן אני מעניקה לה את מלוא המשקל הראייתי.

9.נ/1 ו – נ/2 אין בהם כדי להוות בסיס לקביעה פוזיטיבית באשר לשאלה האם אירעה תקלה כלשהי ברכבו של הנאשם עובר לרישום הדוח, וממילא באשר למהות התקלה, אם הייתה כזו.

10.בדברי הנהג, כפי שנרשמו בת/1 מחזק הנאשם, למעשה, את גרסת השוטר כאשר הוא פותח במילים "ראית אותי", וזאת בניגוד לגרסתו היום בחקירה ראשית, לפיה עצר את רכבו בשול וירד מן הרכב עוד בטרם הגיע השוטר למקום.

11.הנאשם טען כי חש שיש בעיה ברכבו, הבין כי הבעיה היא בפרונט (ראה עמוד 2 שורה 9). הנאשם טען בהמשך כי מדובר בתקלה שאיננה מפריעה להמשך הנסיעה (עמוד 3 שורה 1) ולכן המשיך בנסיעה. אם אכן הבין הנאשם כי מדובר בבעיה שאין בה כדי להפריע להמשך הנסיעה, ואם, כפי שעולה מטענתו ומנ/2 אותו הגיש כחיזוק לטענה זו, נסע לתקן את התקלה רק שלושה ימים לאחר האירוע מושא כתב האישום, הרי שלא הייתה כל הצדקה לעצירת הרכב בשול.

12.אני מוצאת את גרסתו של הנאשם בלתי מתקבלת על הדעת, מצאתי בעדותו סתירות, המסמכים שהגיש אין בהם כדי לאמת את טענותיו ועל כן אני דוחה את גרסתו.

13.הזהרתי את עצמי כי מדובר בעד תביעה יחיד. לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפני, את ממצאי המהימנות שקבעתי באשר לעדות השוטר ולעדות הנאשם, אני מוצאת כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום מבלי שהנאשם הצליח לסתור זאת ולהיכנס לגדר הסייגים הקבועים בחוק.

14.אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.

דלית שרון-גרין, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של נהיגה בשול הימני.