מדינת ישראל נ' ג'בארין

החלטה

1.הנאשם הואשם בעבירות על חוק מע"מ על פי כתב אישום שהוגש בתאריך 26.4.2009.

בכתב האישום נטען כי במהלך שנת 2004 הוציא הנאשם 10 חשבוניות מס בלא שהיה זכאי לעשות כן, על סך 825,900 ₪ וכי לא שילם את המס הכלול בחשבוניות הנ"ל- 10 עבירות לפי סעיף 117(א)(5) + 117(א)(14) לחוק מע"מ וזאת ביחס לתקופה שבין 22.8.2004 ל- 20.12.2004.

2.ב"כ הנאשם הגיש בתאריך 23.2.2010 טענות מקדמיות ואשר מכוחן ביקש להורות על ביטול האישום בתיק זה.

הטענות המקדמיות מתחלקות בעיקרון לשתיים- האחת טענות הנוגעות להליכים הפליליים שהתנהלו ביחס לנאשם במסגרת ת"פ 2626/05 בבית משפט השלום בחדרה והשנייה טענות לקיומה של הגנה מן הצדק ו/או שיהוי בהגשת כתב האישום.

3.אין חולק כי עובר להגשת כתב האישום לפנינו, התנהל כנגד הנאשם תיק נוסף בבית משפט השלום בחדרה- בתיק הנ"ל- בו יוחסו לנאשם עבירות של אי הגשת 14 דוחות תקופתיים והגשת 2 דוחות ללא מלא הסכום המגיע מהם- עבירות אשר בוצעו בין החודשים דצמבר 2002 עד דצמבר 2004.

בתאריך 13.4.2008 נגזר דינו של הנאשם במסגרת התיק הנ"ל והוטלו עליו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל וקנס כספי בסך 100,000 ₪.

ערעורו של הנאשם על חומרת העונש נדחה ובית המשפט המחוזי אישר את גזר דינו של בית משפט השלום בעפ"א 41/08 מתאריך 11.9.2008 (תוך שינוי אופן תשלום הקנס בלבד).

הנאשם ריצה את עונש המאסר שהוטל עליו ושוחרר בשחרור מוקדם על פי החלטת ועדת השחרורים מיום 16.7.2009.

4.לטענת הסנגור, הנאשם סבר כי הוא מודה ומורשע בעבירות על כל חוקי המע"מ שנחקר עליהם בעבר, וסבר כי גזר הדין מתייחס לכל העבירות.

הסנגור תוהה מדוע פוצלו העבירות, ומדוע לא הוגש כתב אישום הכולל את כל העבירות על חוקי מע"מ באופן שהיה מאפשר לנאשם ליתן את דינו ביחס לכל העבירות שיוחסו לו, כאשר החקירה ביחס לעבירות נשוא תיק זה, הסתיימה עוד בטרם הוגש כתב האישום בת"פ 2626/05 הנ"ל.

לטענת הסנגור , פיצול העבירות ואי הגשת כתב אישום שיכלול את כולן, גורמת לו עוול שעה שיכול היה להשפט פעם אחת בגין כל העבירות.

מדובר באותו גוף ובאותו צוות חקירה ונציגת המאשימה לא ציינה בשום שלב כי ישנן עבירות נוספות שטרם הוגש בגינן כתב אישום.

5.כן טוען הסנגור כי מדובר בעבירות זהות וחופפות, כך שלא הייתה כל סיבה לפצלן ולהגישן באופן נפרד ומכל מקום אם היה מוגש כתב אישום אחד , כולל, ביחס לכל העבירות, סביר להניח שהעונש שהיה מוטל על הנאשם היה זהה לעונש שהוטל בת"פ 2626/05 או למצער, הייתה מתווספת תקופת מאסר נוספת ובלתי משמעותית. כעת, אם תוטל על הנאשם תקופת מאסר נוספת, סביר להניח כי סיכוייו לקבל שליש, קלושים.

6.לטענת הנאשם צמצום המסכת העובדתית להליך אחד הייתה מונעת את הטרדתו החוזרת ונשנית והוא פיתח ציפייה כאשר נדון בת"פ 2626/05 כי לא ישפט עוד בגין עבירות המע"מ בהן הסתבך שכן סבר כי העונשים שהוטלו עליו מסיימים את כל ההליכים שהיו תלויים ועומדים נגדו.

הגשת כתב האישום החדש אף גורמת לנאשם נזק כלכלי והוצאות מיותרות לשם שכירת שירותיו של עו"ד – מחדש.

7.הסנגור טען עוד כי התנהלותה של המאשימה כמפורט לעיל מקימה טענה של הגנה מן הצדק המצדיקה את ביטול כתב האישום, שכן שתיקתה והשתהותה של המאשימה לאורך שנים, כמפורט בטיעוני ב"כ הנאשם במיוחד בסעיף 37 לטיעוניו, מהווה נסיבה המצדיקה את ביטול כתב האישום.

8.ב"כ המאשימה ביקש לדחות את טענות הנאשם. לדבריו, השימוש בדוקטרינה של הגנה מן הצדק תעשה רק במקרים נדירים וחריגים והמקרה בפנינו אינו נכלל בגדרם.

הנטל להוכיח את התשתית העובדתית בדבר קיומה של הגנה מן הצדק מונח על כתפי הנאשם , אשר בענייננו לא עמד בנטל זה.

9.העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום הנוכחי אינן "זהות וחופפות" לעבירות בהן הורשע במסגרת כתב האישום הראשון נשוא ת"פ 2626/05 שכן מדובר בעבירות שונות במהותן, מסכת עובדתית שונה ודרך ביצוע שונה.