מדינת ישראל נ' ג'בארין(עציר)

החלטה

1.בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום במסגרת תיק 18056-11-09. בכתב האישום יוחסו למשיב עבירות בגין הדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן : "חוק העונשין") , שיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין והטרדת עד, עבירה לפי סעיף 249 לחוק העונשין.

3.עפ"י עובדות כתב האישום, שיבש המשיב הליכי משפט והטריד עדים, באופן שהניע עדים המוזמנים להעיד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בהליך אחר לחזור מהודעותיהם במשטרה. עפ"י כתב האישום, העדים הנ"ל היו אמורים להעיד בתיק בו הואשם אחיו של המשיב, מוחיסן, בעבירות הצתה.

4.עפ"י עובדות כתב האישום, התקשר המשיב אל מחמוד מחאמיד (להלן : "מחמוד") ואמר לו, בין היתר : "אני לא רוצה לסבך את העניינים ולהגדיל את העניינים, אם רוצים משפחת אבו טאהר שזה לא מוחסין זה בסדר, אם רוצים לפתוח את הבעיה אני אפתח אותה ואלוהים לא יעזור ואף אחד לא יכול לסגור אותה" . בהמשך, מתואר בכתב האישום המשך השיחה בה אומר המשיב לאותו מחמוד: "שיגידו שתי מילים שהם שמעו מאנשים וזה לא מוחיסן" ובהמשך : "מי שרוצה לדעת מה יקרה איתם ימשיך לעמוד לידם ולא איכפת לי ממנו". כן הוסיף המשיב ואמר במהלך השיחה : שתי מילים שישנו את הדברים ויאמרו במשפט זה לא מוחסן".

5.בכתב האישום נטען, כי אותו מחמוד התקשר אל אבהרהים מחמיד, אחד העדים שהיו אמורים להעיד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, ואמר לו : "אני שליח של שלום. וקייס אומר לך שהוא לא רוצה בעיות תגיד מחר בבית המשפט תשנה את עדותך ותגיד שאתה לא בטוח שמי שזיהית הינו מוחיסן".

6.אדגיש, כי עפ"י החומר במונח בפני, העדים הגיעו לאולם בית המשפט המחוזי בחיפה ובשל איום שקיבלו בפתח אולם בית המשפט עזבו את בית המשפט. הצדדים מסכימים, כי העדים לא עשו זאת בשל הדברים שאמר המשיב לאותו מחמוד, כי אם בשל איום אחר שאינו מוזכר בכתב האישום. להשלמת התמונה, כעולה מחומר החקירה, ימים מספר לפני עדותם בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, הושלך רימון לפתח ביתו של אחד העדים שהיה אמור להעיד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה אך אין כל ראיה הקושרת את המשיב לכך.

7.הצדדים מסכימים, כי התיק בבית המשפט המחוזי בחיפה הסתיים.

קיומן של ראיות לכאורה :

6.הכלל הוא, כי בבקשה למעצר עד תום ההליכים בוחן בית המשפט אם קיימות בפני ראיות שעיבודן הסופי מקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם. לעניין זה ראה הדברים שנאמרו בבש"פ 826/08 קיאל קשאש נגד מדינת ישראל ( ניתן ביום 14/2/08 פורסם בנבו):

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים"

7.ב"כ המשיב ניסה לשכנע, כי אף שקיימות ראיות לכאורה לעבירת הטרדת עד, הרי לא קיימת כל תשתית ראייתית לעבירת האיומים. לטענתו, מחומר החקירה עולה, כי המשיב ניסה לקדם "סולחה" בין שתי המשפחות שתכלול שינוי גרסת העדים . הוא מפנה, לעניין זה, להודעתו של מוחמד מחאמיד מיום 13/11/09 וכן להודעת המשיב.

8.עיינתי בחומר החקירה, לרבות בתמליל השיחה בין המשיב לבין מחמוד, האזנתי לשיחה ולנימת הדברים שנאמרו בה והגעתי לכלל מסקנה, כי בחומר החקירה קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל העבירות המיוחסות למשיב. השיחה המוזכרות בכתב האישום כוללת הוראה מפורשת למחמוד להעביר מסר, לפיו, ככל שלא תשתנה גרסת העדים אזי יהיו בעיות וכלשון המשיב : "אני אפתח אותה ואלוהים לא יעזור ואף אחד לא יכול לסגור אותה" וכן : " מי שרוצה לדעת מה יקרה איתם ימשיך לעמוד לידם ולא איכפת לי ממנו".

9.הדברים הנ"ל מקימים תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לכך שהמשיב ניסה לגרום לעדים שאמורים להעיד בבית המשפט המחוזי בחיפה לשנות את גרסאותיהם. לא השתכנעתי מתוכן השיחה, כי הדברים נועדו להביא ל"סולחה" בין שתי המשפחות- כטענת המשיב. מטרת השיחה, לפי תוכנה, היא איום על בני משפחת המתלוננים בתיק ההצתה, שאם לא ישנו את הגרסה שנתנו בתיק ההצתה, הרי הוא, המשיב, יפתח את הבעיה ואיש לא יוכל לסגור אותה לאחר מכן. די בדברים האמורים בשיחה כדי להוכיח, לכאורה, כי בדבריו התכוון המשיב להעביר מסרים מאיימים שמטרתם שיבוש הליכי משפט ובמטרה, כי אותם עדים יחזרו בהם מהודעותיהם במשטרה.

10.למסקנה הנ"ל הגעתי אף מתוכן הודעתו של אברהים מחאמיד מיום 3/11/09 : "לפני שבוע יום רביעי יום לפני הדיון בבית משפט מחוזי חיפה שבו אני אמור הייתי להעיד נגד מוחסין אח של קייס בגין הצתת העסק שלי ביום 12/4/09 אותו בחור שהתקשר אלי לפלאפון שלי שמספרו 0542384074 פרטיו מחמוד מוסא מחאמיד שהינו הגיס של אח שלי ראשד והוא קרוב משפחה של קייס בן דודה שלו מצד האמא אותו מחמד התקשר ואמר לי אני שליח לשולם אמר לי מחר בית משפט ודיון וקייס אומר לך שהוא (קייס) לא רוצה שיהיו בעיות תגיד מחר בבית המשפט תשנה את עדותך ותגיד שאתה לא בטוח שמי שזיהית הנו מוחסין אני אמרתי לו שאני לא רוצה לשנות ואמר לי כי קיים לא רוצה בעיות ובזה תמה השיחה בינינו".

11.אף מהודעתו של מחמוד מיום 13/11/09 עולה, לגבי אותה שיחה מיום 28/10/09, כי אין מחלוקת כי הוא היה שליחו של קייס לצורך העברת בקשתו של המשיב לבני משפחת המתלוננים בתיק ההצתה בקשה, שכל תכליתה היא לגרום לכך שהעדים יחזרו בהם מהודעותיהם במשטרה (ראו לדוגמא- הודעת מחמוד הנ"ל בשורה 10 ובשורה 26).

12.יצויין, כי בסופו של יום לא העידו ארבעת העדים שהוזמנו להעיד בבית המשפט המחוזי בחיפה ואף עזבו את בניין בית המשפט במנוסה לאחר שמאן דהוא הגיע לפתח האולם ואיים עליהם . (ראו לדוגמא: הודעתו של אברהים מחאמיד שורות 7-11 שם מספר אברהים מחמיד, כי הוא "הרגיש מאויים"). אומנם התביעה לא טוענת, כי המשיב הוא שאיים על העדים בפתח אולם בית המשפט המחוזי בחיפה, אך לא ניתן להתעלם מן התמונה הכוללת שליוותה את מהלך הגעתם של עדי התביעה בתיק ההצתה החל מן המסרים המאיימים של המשיב, כלה בשיחות אנונימיות שקיבל מחמוד הכוללות איומים הקשורים למתן העדות (ראה הודעתו של מחמוד מיום 13/11/09 שורות 54 ו- 55) ועד לעזיבת אולם בית המשפט לאחר שהעדים חששו לחייהם והרגישו "שהאיום ממשי" (הודעת אברהים הנ"ל שורה 10).

עילות המעצר:

13.עיון בבקשה מגלה, כי שתיים הן עילות המעצר להן טוענת המבקשת, האחת על פי סעיף 21(א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן : "החוק") ("קיים יסוד סביר ששחרור הנאשם או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט.. להשפעה על עדים..") והאחרת על פי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק (קיים יסוד סביר שנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור..).

14.לאחר שעיינתי בחומר הראיות נחה דעתי, כי התמלאו יסודות שתי העילות הנ"ל ולהלן אנמק מסקנתי זו.