מדינת ישראל נ' ג'באלי(עציר)

החלטה

החלטתי להיעתר לבקשת המעצר שהגישה המדינה. אלה נימוקיי:

רקע עובדתי

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים. באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת חלק נשק. באישום השני מיוחסות למשיב עבירות של תקיפת בן זוג (ריבוי עבירות), תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש (ריבוי עבירות), כליאת שווא (ריבוי עבירות), איומים (ריבוי עבירות), שיבוש מהלכי חקירה (ריבוי עבירות), הדחה בחקירה (ריבוי עבירות), הדחה בעדות והטרדת עד.

לפי עובדות האישום הראשון, ביום 8.2.10 נמצאו בדירתה של אליאנה סלאמה (להלן – המתלוננת) בשיכון אבו ראס בטייבה מחסנית והרואין במשקל 66.89 ג' נטו, אשר הוחזקו על ידי המשיב.

לפי עובדות האישום השני, בין השנים 2009-2008 תקף המשיב את המתלוננת במספר הזדמנויות, כלא אותה בדירתה ואיים עליה. במהלך התקופה, במועדים לא ידועים, הכה המשיב את המתלוננת בידיו, באמצעות חגורה ובבעיטות, וכן משך בשערותיה.

כתב האישום מפרט שורה של מקרי התעללות של המשיב במתלוננת:

במקרה אחד סרבה המתלוננת לצאת למסיבת חתונה ובתגובה הכה המשיב את המתלוננת בראשה באגרופיו, נעל אותה בחדר השינה ומנע ממנה לצאת במשך הלילה. המתלוננת התקשר למוקד 100 של המשטרה, אך טרם הספיקה להתלונן לקח המשיב את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת וכיבה אותו.

במקרה אחר, כעס המשיב על כי המתלוננת יצאה מביתה לשם בילוי עם חברה. המשיב משך בשערותיה של המתלוננת, הכה אותה בראשה, בחזה ובגבה באגרופיו, בידיו וברגליו והחזירה לדירה. המשיב המשיך להכות את המתלוננת בדירה, וכתוצאה מהמכות ניגר דם מאוזנה הימנית.

במקרה שהתרחש במהלך עיד אלפיטר, הכה המשיב את המתלוננת באמצעות כבל חשמל בכל חלקי גופה, וקשר את ידיה ורגליה עם כבלים. המתלוננת בקשה ללכת לרופא, אך הנאשם אסר עליה לצאת מהדירה במשך כמה ימים.

במקרה נוסף הכה המשיב את המתלוננת באגרופים, בעיטות וכן באמצעות אולר מסוג "לדרמן". כתוצאה מהמכות נפצעה המתלוננת, נגרמה לה נפיחות בעין ימין ובפה. בהמשך כלא המשיב את המתלוננת בדירה במשך יומיים ולא איפשר לה לצאת.

עוד נהג המשיב לאיים על המתלוננת כי ירצחנה, הכול כמפורט בכתב האישום. יתרה מכך, ביום 8.6.09 התלוננה המתלוננת במשטרה על האלימות מצד המשיב. המשיב איים על המתלוננת שיפגע בה אם לא תבטל את התלונה, ויום למחרת ניגשה המתלוננת לתחנת טייבה וביקשה לחזור בה מן התלונה.

לפי עובדות האישום השלישי נעצרה המתלוננת ביום 8.2.10 ונחקרה באזהרה בנוגע לאירועי האישום הראשון. המתלוננת שוחררה ממעצר וביום 11.2.10 הגיע המשיב לדירה ושאל את המתלוננת מה סיפרה במשטרה. המתלוננת הכחישה שסיפרה דבר, ובתגובה אמר לה המשיב שיש לו "תנאי" ושאם סיפרה משהו ישפוך עליה מים חמים.

ביום 26.2.10, סמוך לשעה 4:30 כאשר יצאה המתלוננת את הדירה כדי לעבוד, ניגש אליה המשיב, הניח ידו על פיה וחנק אותה בכך שאחז בצווארה. המשיב איים על המתלוננת כי אם תאמר מילה יהרגנה מיד והודיע לה כי באותו היום לא תלך לעבודה. בהמשך, הוביל המשיב את המתלוננת לבית הסמוך לדירה בו מתגוררים סמיח ואינתיסאר חאג' יחיא וילדיהם, וכלא אותה שם. המשיב שב ואיים על המתלוננת כי ישפוך מים חמים על פניה וכי יהרגנה נפש. לאחר מכן החזיר המשיב את המתלוננת לדירה, סגר את הדלת ולא איפשר למתלוננת לצאת מהדירה עד השעה 16:00 עת עזב.

ביום 3.3.10 יצר המשיב קשר עם המתלוננת מספר רב של פעמים וביקש לדעת מה סיפרה לגביו במשטרה. ביום 4.3.10 איים המשיב על המתלוננת בנוכחות חברתה כיפאח מנסור בלשכת הרווחה בטייבה. המשיב תפס בידה של המתלוננת והוציאה בכוח מן הלשכה, תוך שהוא מושך בשיערה. המשיב היכה את המתלוננת וביקש לדעת מה סיפרה לגביו במשטרה, ועזב את המקום רק לאחר שעוברי אורח ניגשו אליהם. המתלוננת שבה ונכנסה ללשכת הרווחה, אך המשיב הגיע לשם בשנית, מלווה באימו, ואיים על המתלוננת כי לפני שיגיע משפטו – תיעלם.

נוסף על כל אלה, בחודשים פברואר – מארס 2010 יצר הנאשם קשר עם כיפאח וביקש ממנה שתשפיע על המתלוננת לבטל את התלונה נגדו.

בקשת המעצר

עם הגשת כתב האישום בקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשת המעצר נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. עוד נטען בבקשה כי נגד המשיב קמה חזקת מסוכנות משום שמיוחסות לו עבירות ביטחון, עבירת סמים ומשום שהעבירות נגד המתלוננת בוצעו באלימות חמורה ובאכזריות. נוסף על כך נטען כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר המשיב ממעצר ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין, הן נוכח האמור לעיל והן משום שמיום 8.2.10 ועד ליום מעצרו – 7.3.10, התחמק המשיב מחקירה. עוד צוין בבקשה כי למשיב הרשעה קודמת בעבירות של החזקת נשק ותחמושת והחזקת סם בכמות שאינה לצריכה עצמית, וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים בעבירות של החזקת סם מסוכן והחזקת נשק.

בדיון שהתקיים לפני ביום 24.3.10 הודיעה ב"כ המשיב כי לא תטען נגד קיומן של ראיות לכאורה לאישומים השני והשלישי, וברור לה כי אף אם קיימות סתירות בדבריה של המתלוננת – דינן של אלה להתברר במסגרת התיק העיקרי. ב"כ המשיב מיקדה טיעוניה ביחס לאישום הראשון. הטענה המרכזית שנטענה לפני בהקשר זה היתה החיפוש שערכו אנשי המשטרה בדירת המתלוננת היה חיפוש בלתי חוקי, שכן השוטרים לא הצטיידו בצו ולא היתה להם בנסיבות העניין סמכות אחרת להיכנס לדירה.

אף שב"כ המשיב הודיעה כי לא תטען בנוגע לראיות לאישומים השני והשלישי, הצביעה הסניגורית על מניע אפשרי לתלונת המתלוננת, והוא – ניסיון של המתלוננת להסיר את החשד כי הסמים והמחסנית שייכים לה. ב"כ המשיב טענה כי בחקירה הראשונה שעברה המתלוננת לא הזכירה המתלוננת מעשי אלימות שעשה בה המשיב, ורק כעבור כמה ימים החליטה למסור את הדברים. כן טענה הסניגורית כי על גופה של המתלוננת לא נמצאו חבלות כלשהן.