מדינת ישראל נ' ג'אבר ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשה להתיר לנתבעים (להלן: "המבקשים") להביא ראיות לסתור מכוח סעיף 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971 (להלן: "הפקודה").

רקע

עסקינן בתביעה שעניינה בתאונת דרכים בה פגע רכב בבעלות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע 1" ו/או "המבקש 1") המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת 2" ו/או "המבקשת 2"), ברכב בבעלות התובעת ("המשיבה").

ביום 17.03.2011 עת הוסעו הרכבים בדרך אבן מג'וד בירושלים בנתיבים הנגדיים, ארעה התאונה בין שני כלי הרכב (להלן: "התאונה").

אין חולק כי המשיב 1 הורשע בבית המשפט לתעבורה, בהתאם להודאתו, וניתן פסק-דין (להלן: "פסק-הדין").

בתמצית טענות הצדדים

לטענת ב"כ המבקשים, הגרסה הנכונה להתרחשות התאונה הינה, כי רכב המבקשים נסע בכביש דו-סטרי, כשלפתע הגיח רכב התובעת (להלן: "ניידת המשטרה") ממול לנתיב נסיעת רכב המבקשים, ביצע עקיפה מסוכנת ואסורה של רכב חונה, סטה לעבר נתיב נסיעת רכב המבקשים ופגע בו. על בסיס האמור, הגישה המבקשת 2 תביעה שכנגד.

עוד נטען, כי המשיבה ביצעה חקירה רשלנית אודות נסיבות התרחשות התאונה, אשר על ממצאיה מושתת כתב האישום. המבקש 1 ציין בפניי ביהמ"ש לתעבורה את גרסתו – לפיה ניידת המשטרה נכנסה לתוך נתיב נסיעתו. נוכח כך, נקבע בפסק-הדין: "נסיבות התאונה לא ברורות. אין להתעלם מרשלנות תורמת של הרכב המשטרתי". המדובר בטענת רשלנות תורמת אשר אינה רלוונטית בהליך הפלילי, ואשר מצדיקה מתן רשות להביא ראיות לסתור.

ב"כ המשיבה, סבור כי המדובר בטענות בעלמא, שאינן נתמכות במסמכים שיש בכוחם לסתור את ממצאי פסק-הדין. המבקש 1 הורשע כדין על בסיס הודאתו בביהמ"ש לתעבורה, ולמבקשים אין כל ראיות שיש בהן כדי להצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור.

המבקשים בתשובתם, סומכים ידיהם על הודעת המבקש 1 במשטרה המצויה בתיק המשטרה, ועל הערות פסק-הדין באשר לעמימות נסיבות התרחשות התאונה.

דיון והכרעה

בקליפת אגוז, סעיף 42א לפקודה קובע בזו הלשון:

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי".

סעיף42א קובע מספר תנאים לקבילותו של פסק דין פלילי:

האחד – המדובר בפסק דין חלוט במשפט הפלילי;

השני – פסק הדין מרשיע את הנאשם;

השלישי – אחד מבעלי הדין במשפט האזרחי הוא המורשע או חליפו, או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע ובכלל זה מי שחייב בחובו הפסוק.