מדינת ישראל נ' בשלגה

גזר דין

כתב האישום

הנאשמת הורשעה במסגרת הכרעת דין, ולאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי - לפי סעיף 368ב (א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירת איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ובעבירה של הפרת הוראה חוקית - לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

הנאשמת הינה עובדת זרה, שהועסקה כמטפלת של אדם קשיש בשם מנדל שוורץ (להלן: "המתלונן"), וזאת במשך כשלוש שנים ועד למועד האירוע נשוא האישום הראשון, ובמהלך תקופה זו התגוררה בבית המתלונן.

בהכרעת הדין נקבע כי הוכחו עיקרי העובדות שפורטו בשלושת האישומים בכתב האישום, כדלקמן:

אישום ראשון – בתאריך 19/1/11 המתלונן ביקש מהנאשמת להביא לו כוס מים, ובתגובה, היא הביאה כוס מים, ושפכה את המים על פניו. בהמשך, משלא זכר המתלונן היכן הניח את ארנקו, וביקש את עזרת הנאשמת, היא סילקה אותו מהחדר, החלה לחפש את הארנק, תוך הפיכת מצעיו והשלכת כריות מיטתו. הנאשמת מצאה את הארנק מוטמן בתוך ציפת הכרית של המתלונן, והשליכה את הציפה עם הארנק לעברו ופגעה בראשו.

בהמשך, הנאשמת נטלה מכשיר רדיו נייד, שהיה מונח ליד מיטתו של המתלונן, הטיחה אותו בראשו של המתלונן, וגרמה לפצע מדמם בקרקפתו.

אישום שני – במועדים שונים במהלך התקופה הרלבנטית, הנאשמת איימה על המתלונן באומרה כי חייו בידיה, והוא ימות אם תיתן לו כדור אחר מהכדורים שעליו לקחת.

אישום שלישי – במסגרת חקירת האירוע נשוא האישום הראשון, בתאריך 21/1/11, הנאשמת שוחררה למעצר בית מלא וזאת עד ליום 27/1/11. בתאריך 25/1/11 הנאשמת שהתה בבית חברתה, ולא בכתובת שבית המשפט הורה לה לשהות, תוך הפרת ההוראה החוקית.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשמת היא עובדת זרה, שהועסקה בטיפול במתלונן, שהוא אדם קשיש כבן 80 שנה. המתלונן הוא חסר ישע לאור גילו ולאור מצבו הבריאותי, ונזקק לעזרת הנאשמת במשך 24 שעות ביממה.

ב"כ המאשימה טענה כי במהלך ישיבת ההוכחות, נשמעו עדויות בעניין מצבו הנפשי הקשה של המתלונן בעקבות האירוע נשוא האישום הראשון. ב"כ המאשימה הדגישה כי המתלונן נאלץ להופיע בבית המשפט ולהעיד, וזו הייתה חוויה לא פשוטה עבורו, והדבר מקבל משנה תוקף לאור גילו המבוגר.

ב"כ המאשימה טענה עוד כי הנאשמת לא הביעה חרטה, לא לקחה אחריות, ולא הפנימה את חומרת מעשיה ואת חומרת הפגיעה שפגעה במתלונן, בו היה עליה לטפל במסירות ובחמלה.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל ממושך ומרתיע, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, ותמכה עתירתה לעונש בפסיקה אותה הגישה לבית המשפט.

5.ב"כ הנאשמת טענה כי המתלונן עונה להגדרת "חסר ישע" מפאת גילו המתקדם והמחלות מהן הוא סובל הנובעות מגילו, ובשל כך, נבע גם הצורך שלו בעזרה סיעודית של הנאשמת, אך מבחינה נפשית ומנטאלית מצבו תקין.

ב"כ הנאשמת התייחסה לפסיקה שהוגשה על-ידי ב"כ המאשימה, וטענה כי יש לאבחן את המקרה דנן מהמקרים המפורטים באותם פסקי דין, מאחר ששם דובר במתלוננים פגועי נפש או כאלו שאינם יכולים לתקשר מילולית, וכן בעבירות של התעללות בחסרי ישע, ואילו בענייננו מדובר בתקיפת חסר ישע, שזו עבירה שונה הן באופייה והן בענישה שיש להטיל בגינה.

ב"כ הנאשמת טענה כי לא מצאה פסיקה המתאימה לענייננו, וכי יש לבחון את המקרה הזה לפי נסיבותיו. ב"כ הנאשמת הדגישה כי הנאשמת ניסתה להזעיק עזרה לפני קרות האירוע עצמו, וכי לנאשמת לא הייתה כוונה ממשית לפגוע או להשפיל או להתעלל במתלונן.