מדינת ישראל נ' בשיר

החלטה

יש ממש בטענת ב"כ המאשימה.

מדובר בשלב הסיכומים, לאחר שב"כ הנאשם הכריז "אלה עדיי.

יחד עם זאת, לאור הסכמתו שביהמ"ש יעשה שימוש בידיעותיו אודות המקום בו נאכפה העבירה, לאור היכרותו את המקום ולצורך הכרעת הדין.

הבקשה להגשת ראיות נוספות – נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ב אדר תשע"ב, 06/03/2012 במעמד הנוכחים.

שלמה בנג'ו, שופט

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 27.8.11, בשעה 00:25, בכביש 4, ק"מ 224.1 לקריות, נהג ברכב בדרך עירונית במהירות 120 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות מקסימאלית של 70 קמ"ש.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לא נסע במהירות המיוחסת לו.

המאשימה העידה את עורך הדו"ח ומפעיל מכשיר הממל"ז, השוטר יוסף מאהר. כמו כן, הגישה תעודת עובד ציבור להוכחת תקינות המכשיר, טופס ביקורת תקופתית וכן את כרטיס המכשיר.

הנאשם העיד להגנתו וחזר על גרסתו לפיה לא נסע במהירות המיוחסת לו.

לאחר שבחנתי את הראיות שבפניי, שמעתי את עדותו של השוטר, מפעיל מכשיר הממל"ז מחד וכן את עדותו של הנאשם מאידך, מעדיף את גרסת השוטר על פני גרסתו של הנאשם ועל יסודה הנני קובע כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר.

להלן טעמי לכך:

השוטר העיד כי עמד במקום, סמוך לצומת רפא"ל, בניצב לכיוון עכו – חיפה כאשר הוא מכוון את מכשיר הממל"ז לעבר התנועה המתקרבת מתוך חלון הניידת, הוא הבחין ברכבו של הנאשם, כיוון אליו את מכשיר הממל"ז תוך שהוא שומר על קשר עין רצוף עימו והמדידה הראתה כי המהירות שהוצגה במכשיר הייתה 125 קמ"ש(לפני הפחתה). הוא דלק אחרי הנאשם, הורה לו לעצור, הראה לו את המהירות שהוצגה במכשיר ובתגובה הנאשם שאל אותו : "כמה מותר לנסוע פה?" והוסיף אחר כך: "תוריד מהמהירות, תן לי קנס" .

השוטר הבהיר בחקירתו הנגדית, כי לא הייתה שום הפרעה בין מכשיר הממל"ז לבין רכבו של הנאשם בעת ביצוע המדידה וכי הוא שמר על קשר עין רצוף עם הרכב של הנאשם עד לעצירתו המוחלטת. עדותו של השוטר עשתה על ביהמ"ש רושם מהימן, התרשמתי כי מדובר במפעיל מיומן אשר ביצע את מדידת המהירות על פי הנהלים הדרושים.

השוטר, אישר כי ביצע את בדיקות תקינות המכשיר, טרם תחילת המשמרת ובסיומה. כמו כן, חזר והדגיש בעדותו לשאלת הסנגור כי בדק את קיומם של תמרורים במקום המגבילים את המהירות ל-70 קמ"ש בכיוון נהיגתו של הנאשם.

באשר לטענות הסנגור כי במקום יש עצמים המפריעים פיזית לביצוע המדידה, ביהמ"ש מכיר את המקום, לא מצאתי שיש ממש בטענות אלה, השוטר מציין כי עמד ניצב לכביש, עם הניידת וכיוון את המכשיר לעבר התנועה המתקרבת, תוך שהוא מדגיש שלא הייתה שום הפרעה. דברים אלה אמינים עליי, הם ברי ביצוע מבחינה פיזית נוכח תוואי השטח במקום.

אדגיש כי הנאשם עצמו בעדותו בפניי מסר עדות עגומה למדי, הוא לא ידע מהי המהירות המותרת במקום ולמעשה אישר את מרבית תוכן תגובתו כפי שנרשמה על ידי השוטר בשטח דהיינו, הנאשם עצמו לא ידע אז וגם לא היה היום מהי המהירות המותרת במקום, הוא השתהה במתן תשובותיו, ברור היה כי הנאשם לא ידע באיזה מהירות הוא נסע - דבר המחזק את דבריו של השוטר כי אכן נהג במהירות המיוחסת לו בכתב האישום.

עוד אציין כי לא מצאתי ממש בטענות שהעלה הסנגור ביחס לתקינות המכשיר, כרטיס המכשיר (ת/3) אכן מלמד על תקנה ב-8.8.11 אולם הדוח הוא מה-27.8.11, המכשיר תוקן, קיימת תעודת עובדת ציבור המאשרת את תקינות המכשיר, תעודה זו לא נסתרה.

באשר לטענה כי היה עם השוטר עד נוסף וזה לא הובא על ידי המאשימה, גם טענה זו דינה להידחות. השוטר לא הסתיר את העובדה שהיה איתו מתנדב נוסף, ברם הוא הדגיש כי מי שטיפל באירוע וערך את המדידה (והעבירה המיוחסת לנאשם מיוסדת כל כולה על טיב המדידה ומיומנות המפעיל), היה הוא בלבד והמתנדב לא ביצע שום פעולה ביחס לכך. ככל שסבר ב"כ הנאשם כי יש בעדותו של המתנדב הנוסף, עליו הוא ידע מראש, לשפוך אור על האירוע, היה רשאי לעשות זאת באמצעות זימונו כעד הגנה. משלא עשה זאת, לא מצאתי שיש בכך כדי לכרסם בראיות התביעה.