מדינת ישראל נ' בשארי

החלטה

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי זימון נשלח כדין למבקש, לכתובת אשר מסר הוא עצמו בבקשתו להישפט, הזימון חזר כלא ידוע ובתצהיר המבקש מצויה כתובת אחרת, שונה מהכתובת שהוא עצמו מסר ככתובתו בבקשה להישפט. לאור נימוקי הבקשה לא הוכח בפני שאי ההתיצבות אינה באשמת הנאשם, ולמעשה צדקה המאשימה בתגובתה המתנגדת לביטול גזר הדין.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביחס לעברו ולברירת המשפט והנו קנס בלבד, ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא וזאת גם אם הנאשם טען בבקשה שהינו כופר באשמתו (וראה לנושא אף רע"פ 8333/09).

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: