מדינת ישראל נ' ברקהאט טספמארים

הכרעת דין

כללי

1.בכתב האישום נטען כי ביום 30.10.12, בשעה 15:30, ביצע הנאשם מעשה מגונה במתלוננת, צעירה ילידת 1986, בזמן שהלכה במעבר התת קרקעי המוביל אל תחנת רכבת "ההגנה" ברחוב ההגנה בתל אביב (להלן - המתלוננת; המעבר התת קרקעי; תחנת הרכבת). נטען כי בזמן שהמתלוננת הלכה במעבר התת קרקעי, הלך הנאשם מאחוריה, נצמד אליה, ואז לפתע אחז בכוח בחצאיתה במטרה להפשיטה מעל גופה, עד שהמתלוננת הצליחה להדוף אותו והוא נמלט מהמעבר התת קרקעי עד שנתפס על ידי מאבטחי תחנת הרכבת (להלן - המאבטח או המאבטחים).

זירת המחלוקת

2.ההגנה לא חלקה על התיאור שסיפקה המתלוננת ולא חלקה על העובדה כי נפלה קורבן למעשה מגונה כפי שהוגדר בסעיף 348 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אין אף חולק כי הנאשם לא נתפס על ידי אחד המאבטחים בעודו במעבר התת קרקעי, אלא נתפס עשרות שניות או דקות ספורות לאחר שבוצע במתלוננת המעשה המגונה, ובעודו צועד ברחוב בסמוך למעבר התת קרקעי.

בהינתן האמור לעיל, התמקד קו ההגנה בשאלת זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה, ואם למקד – בשאלה האם הצליחה התביעה להוכיח כי האדם שביצע במתלוננת מעשה מגונה במעבר התת קרקעי, הוא הנאשם אשר נתפס צועד ברחוב בסמוך לאותו מעבר.

בשים לב לקו ההגנה הממוקד, תתמקד הכרעת הדין בסקירת העובדות הרלוונטיות לשאלת הזיהוי, ובהכרעה בעניין זה.

תמצית הראיות הרלוונטיות לשאלת הזיהוי וטענות הצדדים בהקשר זה

3. התובעת, עו"ד גל יורמן ניר, הצביעה על הנתונים הבאים ככאלה אשר יש בהם, לשיטתה, כדי להוכיח כי האדם אשר ביצע את המעשה המגונה במתלוננת במעבר התת קרקעי, הוא האדם אשר נתפס מיד לאחר מכן ברחוב, ואלה הם:

(א) זיהוי הנאשם על ידי המתלוננת לאחר שהובא בפניה על ידי מאבטחי הרכבת. בהקשר זה טענה התובעת כי מדובר בזיהוי המורכב מזיהוי אתני, זיהוי בגדים וזיהוי פנים. התובעת הפנתה בהקשר זה לאותו זיהוי אף לבטחון שהפגינה המתלוננת בנכונות הזיהוי במהלך העימות ובעדותה בבית המשפט; (ב) תפיסת הנאשם באיזור עליו הצביעה המתלוננת בעיתוי המתאים; (ג) עדותו של המאבטח חובב (להלן - המאבטח חובב) אשר תיאר כיצד תפס את הנאשם ברחוב על פי התיאור שסיפקה לו המתלוננת; (ד) גרסת הנאשם שנמסרה במענה לכתב האישום לפיה היה במעבר התת קרקעי, גרסה ממנה חזר בעדותו בבית המשפט; (ה) גרסת הנאשם במשטרה לפיה היה במעבר התת קרקעי. בהקשר זה, הפנתה התובעת לתקליטור החקירה ולתמליל ונטען כי צפיה בתקליטור מוכיחה כי הנאשם אכן אישר בחקירתו כי היה במעבר התת קרקעי.

4.הסניגור, עו"ד גדי ציון, טען כי התביעה כשלה בהנחת די ראיות אשר יסירו כל ספק סביר שמא המאבטחים תפסו את האדם הלא נכון, אשר זוהה על ידי המתלוננת בשטח רק בשל מוצאו האתני, פרק הזמן הקצרצר בו נחשפה למראה פניו, וסערת הרגשות בה הייתה נתונה באותן דקות. הסניגור ביקש שלא לראות בגרסה שמסר הנאשם לפיה כלל לא היה במעבר התת קרקעי ככזו שעברה שינוי כלשהו, והדגיש כי התגובה לכתב האישום נמסרה כפי שנמסרה רק עקב קשיים אובייקטיבים בהבנת הנאשם. באותו הקשר, ביקש הסניגור ללמוד מתקליטור חקירתו של הנאשם כי בשום שלב לא אישר הנאשם כי היה במעבר התת קרקעי. הסניגור התייחס לתיאור הביגוד שמסרה המתלוננת ונטען כי מדובר בתיאור לאקוני ובבגדים שאינם יחודיים. עוד נטען כי אין בעדות המאבטח חובב, על הקשיים שהיו שלובים בה, כדי ללמד על עוצמת הזיהוי, וזאת לאור העובדה כי הנאשם לא נראה בשום שלב במעבר התת קרקעי. הסניגור ציין כי אף לפי עדויות המאבטחים, הנאשם לא רץ או התנהג בצורה מחשידה.

דיון והכרעה

5.לאחר ששמעתי את העדויות השונות, ובחנתי את כלל הראיות וסיכומי הצדדים, מצאתי כי עלה בידי התביעה להוכיח כי הנאשם הוא האדם אשר ביצע במתלוננת מעשה מגונה.

מסקנתי זאת נשענת על 4 נדבכים ראייתיים מצטברים.

נדבך ראשון - התיאור שמסרה המתלוננת עובר לתפיסת הנאשם על ידי המאבטח

6.המתלוננת תיארה בעדותה את המעשה, את תלונתה המיידית למאבטחים, ואת האופן בו יצאו המאבטחים לאתרו.

וכך מעדותה:

"חזרתי בסביבות 15:20 מעבודה, ירדתי מהאוטובוס. אני עובדת ברח' המערכה, קרוב לתחנת הרכבת. כמו כל יום, חזרתי באוטובוס מהעבודה, ירדתי ברח' ההגנה, תחנה ליד המעבר התת קרקעי, ממש ליד, שהמעבר מוביל לרכבת. כמה מטרים, 7 בערך. קצת יותר מהמרחק, מהקיר שלי לקיר שנמצא מולי. יש לה שני פתחים, יורדים מדרגות, עוברים לצד השני לרכבת. כשירדתי מהאוטובוס דיברתי בטלפון. בדרך כלל יורדים איתי עוד אנשים והמנהרה עם הרבה אנשים. יצא שירדתי הפעם לבד. נכנסתי למנהרה, דיברתי בטלפון עם בעלי. שיחה רגילה. חוצה את המנהרה, כמעט הגעתי לסוף המנהרה, למדרגות. שם זה קרה. פתאום אני מרגישה מישהו, הוא (מצביעה על הנאשם) מושך לי בחצאית, כמעט הוריד לי את החצאית ותופס אותי ביד חזק מאוד. התחלתי לצרוח. ממש. בעלי היה בטלפון ושאל מה קרה. צעקתי מישהו מושך לי בחצאית, מישהו מנסה לאנוס אותי. הסתובבתי, הסתכלתי על הפנים של הנאשם. הוא פשוט ברח מרוב בהלה. לכיוון הצד שהגעתי ממנו. תוך שניה, כי הייתי ממש קרובה למדרגות, הגעתי למעלה וראיתי את המאבטחים של הרכבת ואמרתי להם שנתין זר ניסה לאנוס אותי ומיד רצו. הם שאלו אותי איפה הוא. אמרתי שהוא ברח לצד השני. מיד רצו ותפסו אותו" (פרו' עמ' 4 ש' 20 עד עמ' 5 ש' 3).

המאבטח חובב תיאר את המפגש המיידי של המתלוננת, ואת תיאור התוקף כפי שמסרה לו.

וכך מפיו: