מדינת ישראל נ' ברק

החלטה

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו – 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- – 1961 (להלן: "הפקודה"); ועל תקנה 169 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

תמצית הטענה העובדתית היא, כי בתאריך 16.04.2010 בשעה 01:50 או בסמוך לה, נהג הנאשם בצומת הרחובות אגרון מנשה בן ישראל בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא 400 מיקרוגרם.

סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירת הנהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום. לטעמנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה פסילה על תנאי.

עם זאת, הכל מסכימים, כי כפי שעולה מסעיפים 36 ו- 39א לפקודה נתונה לבית המשפט הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה כולה או חלקה תהא על תנאי, כמו במקרה שלפנינו.

במקרה שלפנינו ישנן נסיבות מיוחדות. מהתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן עלה, כי מדובר בבחור צעיר, בן 22, רווק שלפני כשנה השתחרר משירות צבאי סדיר. הנאשם טרם השתלב במעגל התעסוקה. הנאשם מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי "ביצוע העבירה הנדונה אינו מאפיין את התנהלותו בדרך כלל" של הנאשם.

בנוסף התרשם שירות המבחן באופן חיובי מהנאשם ומצא אותו מתאים לביצוע צו שרות לתועלת הציבור ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות במסגרת בית האבות המאוחד, בתפקיד עבודה במכבסה ועזרה לצוות.

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו, נטל אחריות לביצוע העבירה וחסך מזמנו של בית המשפט.

אביו של הנאשם נרצח בפיגוע.

לנסיבות אלו יש להוסיף את העובדה הכואבת כי אביו של הנאשם נרצח בפיגוע. אין צורך להכביר במילים על ההשלכות של אובדן אב בנסיבות כאלו, ולטעמי די בכך כדי לקבוע בבירור כי מדובר בנסיבות מיוחדות ולא אוסיף בכך.

לאור האמור הגעתי למסקנה, כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמות האלכוהול, הודאתו באשמה ואמצעי הענישה התחליפים.

אדגיש שוב, כי לא נראית לי עמדת המאשימה בהתנגדותה העקרונית לשל"ץ. עונש הפסילה הוא עונש שרק פוגע בנאשם ולא תורם לחברה. שירות לטובת הציבור מנגד תורם לחברה ומהווה גם עונש ברור ומוחשי לנאשם.

מחקרים מצביעים על כך ש – 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7). לא ברורה לי התעקשותה של המאשימה על עונש, אשר אמפירית מסתבר כבעייתי ולא תורם לחברה.

האמור לעיל הוא בהתאם ובמצטבר לנימוקים שהעליתי בת"ת (י-ם) 16231/08 מדינת ישראל נגד שויש השאש (לא פורסם, 9.8.2009). כל זה, בתוספת לנסיבות התייתמותו של הנאשם, הביאו אותי למסקנה כי קיימות כאן נסיבות מיוחדות.

לסיכומו של דבר לאור האמור מעלה , אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל שמונה חודשים בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. שבעת החודשים יחושבו החל מיום 03.01.2011 (בו הפקיד הנאשם רישיונו). יתרת שישה עשר החודשים, יהיו על תנאי למשך שלוש שנים אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת בית האבות המאוחד, בתפקיד עבודה במכבסה ועזרה לצוות. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, לא מצאתי לעכב את עונש השל"ץ.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד שניאור ולשירות המבחן.