מדינת ישראל נ' ברסקי(עציר)

גזר דין

הנאשם, אדם כבן 41 שנים, נותן את הדין בשל שתי פרשיות עברה. הפרשה הראשונה היא עברה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה. על רקע סכסוך שנתגלע בין הנאשם לבין אחד ליאב בן חים הגיע הנאשם ביום 22.12.09, בשעת ערב, בלוויית שניים אלמונים לביתו של בן חים. בן חיים הוסע מן הבית אל פאתי כפר אז"ר ושם הותקף בידי הנאשם ומלוויו. אלה הפליאו מכותיהם בבן חיים, באכזריות רבה; בין היתר הטיחו לבנה בראשו והנאשם תחב אצבעות ידיו אל עיניו ולבסוף השליכו אותו שותת דם אל שלולית ביצתית והסתלקו מן המקום. לבן חים נגרם שבר מרוסק באפו, שבר באגודל ימינו ופגיעות נוספות בגופו. הוא אושפז למשך 8 ימים בבית חולים.

הפרשייה השנייה היא תקיפתו של סוהר באגף העצירים בבית המשפט בתל אביב. הדבר התרחש ביום 9.2.10 שעה שהסוהר הורה לנאשם שלא לצאת את תא ההפרדה שבו היה מוחזק. הנאשם לא ציית ומשאחז הסוהר בידו של הנאשם הגיב זה בדחיפת הסוהר בעוצמה רבה, היכהו בכתפו ונגח בסנטרו.

לנאשם עבר פלילי מכביד; הוא הורשע בעבירות אלימות רבות ביניהן גם עברות שכוונו כלפי שוטרים. נגזרו לו עונשי מאסר רבים, אך שום עונש לא עלה על 24 חודשי מאסר בפועל. כעת תלוי ועומד נגדו גם עונש של מאסר מותנה בן 12 חודשים.

תסקיר שרות המבחן מציין שהנאשם נמצא מזה שנים רבות במעגל מאופיין של מעורבות בפלילים. הנאשם רואה עצמו כנרדף בידי רשויות החוק על לא עוול בכפו. הוא שולל כל בסיס להכרה בהשלכות החמורות של מעשיו ולא יפיק תועלת ממעורבות של השרות בניסיון לשקם את דרכו. קצין המבחן התרשם שגם ההליך המשפטי הפלילי אינו משפיע על הנאשם ואינו משכנע אותו לבחון אפשרויות של שינוי בהתנהגותו. על כן נמנע השרות מהמלצה טיפולית.

אכן בטיעונו לעונש הטיח הנאשם דברי האשמה על כל סביבותיו. הוא האשים את גרושתו בהתנכלות אליו ובהזנחת ילדיו (בני ½9-13) הנמצאים בחזקתה. שלח אצבע מאשימה כלפי המשטרה הרודפת אותו על שום ה"ייחוס" שלו (הנאשם הוא בנה של שושנה ברסקי למשפחת אלפרון) וכלפי התובע שהשתמש במניפולציות שונות כדי לגרום להרשעתו בדין. גם ממני כשופטו לא חסך את שבט לשונו; הוא טען שהולכתי אותו שולל ומנעתי ממנו אפשרות להיות מיוצג בידי הסנגוריה הציבורית. בהיעדר ייצוג מקצועי מיומן הופל הנאשם למלכודת שטמנו לו התביעה ובית המשפט והרשעתו- על אף חפותו הנטענת – הייתה פועל יוצא הכרחי.

הנאשם ביקש שלא י יגזר דינו כך שתימנע לאורך זמן ממנו כל יכולת לטפל בילדיו שזקוקים לו מאד על רקע בעיות שונות שלהם.

התייחסתי לפתח הכרעת הדין ובפרק המסיים אותה לטענת הנרדפות של הנאשם. הראיתי שהתנהגותו של הנאשם רודפת אותו ואין הוא נרדף בידי גורמי האכיפה ובוודאי שלא בידי בית המשפט. העדתי על עצמי שיצאתי מגדרי כדי לנסות למצוא פיתרון הגנתי מקצועי לנאשם. כל מהלך כזה הוכשל ברגל גסה בידי הנאשם.

בשלב הטיעון לעונש יכולתי לעיין בעברו של הנאשם ובפסקי הדין המתייחסים אליו. מצאתי, בין היתר שבמשפט קודם התנהל הנאשם באורח זהה כמעט להתנהלותו לפניי. בית המשפט ציין בגזר הדין כי: "לאחר הליך ממושך שהתנהל בבית המשפט ונשמעו בו מרבית עדי התביעה כאשר הנאשם לא מיוצג ובחלק מן הישיבות נעדר מאולם בית המשפט עקב התנהגותו...[פ 40322/07 מ"י נ' דוד ברסקי התנהל לפני כב' השופט צבי גורפינקל). השיטה דוברת בעד עצמה.

שקלתי את הנסיבות והגעתי לכלל מסקנה שיש לגזור את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א) בגין העברה של חבלה בכוונה מחמירה - עונש של 78 חודשי מאסר שמהם 60 חודשים לנשיאה בפועל ומניינם מיום המעצר 2.2.2010. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עברה שיש בה יסוד של אלימות או איום באלימות והיא פשע.

ב) בגין העברות של תקיפת עובד ציבור ואיומים - עונש של 24 חודשי מאסר שמהם 12 חודשים לנשיאה בפועל באורח לעונש שגזרתי לעיל. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עברה של תקיפת עובד ציבור או עבירת תקיפה או איומים.

ג) אני מפעיל את המאסר המותנה בן 12 חודשים שנגזר בתיק פלילי 040322/07 (מחוזי ת"א). הנאשם יישא עונש זה במצטבר לעונש שנגזר בתיק דנן.

סך הכל יישא הנאשם עונש של 72 חודשי מאסר בפועל מיום המעצר 2.2.10.

זכות ערעור כדין

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ב, 12 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.