מדינת ישראל נ' ברנד 7 בדצמבר 2011

בפני

כב' השופט עופר נהרי

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען שנהג במכונית בצומת הרחובות ז'בוטינסקי וה' באייר בת"א ובהתקרבו למעבר חציה המצוי במקום, לא איפשר הוא על פי הטענה להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החציה בבטחה וזאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידה השוטרת הילה אסרף ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח אשר ערכה (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשו לבקשתו ארבעה תצלומים שצולמו על ידו לדבריו מספר ימים לאחר האירוע (סומנו נ/1 עד נ/4).

בתו של הנאשם, שלדברי הנאשם היתה ביום האירוע בתיכון בכיתה יא', ואשר לדברי הנאשם היתה עמו ברכב וראתה את האירוע, לא הובאה על ידי הנאשם ליתן עדות.

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדויות שנשמעו בפני ונתתי את דעתי לראיות ולטיעוני הצדדים, מסקנתי היא שהתביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה וכי דין הנאשם להרשעה לפיכך במיוחס לו בכתב האישום.

ראשית ייאמר כי לא היתה מחלוקת כי היה במקום מעבר חציה המסומן באופן ברור ובולט לעין.

השוטרת ערכה דו"ח מפורט אשר מן הפרטים המצויים בו עולה כי תצפיתה היתה טובה וכי היא היתה גם מרוכזת במתרחש.

הנאשם ביקש להציג בתמונותיו ובטיעוניו מצב דברים שבו השוטרת כלל לא היתה יכולה לראות את המתרחש על מעבר החציה, ואולם מתוך עדותו של הנאשם עצמו נסתרת טענתו האמורה.

כוונתי לכך שהשוטרת פירטה בדו"ח כי שתי הולכות רגל שחצו במעבר החציה, נאלצו לעצור בקו החמישי של מעבר החציה (מתוך 10 קווים במעבר החציה), וזאת בשל כך שהנאשם לא איפשר להן להשלים את החציה בבטחה.

והנה, מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי אכן חצו את הכביש במעבר החציה שתי הולכות הרגל שאליהן התכוונה השוטרת.

המחלוקת בפי הנאשם, כביטויה בעדותו של הנאשם, היא ששתי הולכות הרגל הנ"ל אמנם היו כאמור על מעבר החציה וחצו אותו, אלא שהוא, הנאשם, התקדם כי לא רצה לסכן אותן לדבריו על מעבר החציה בין מכוניתו שלו, שהיתה לדבריו בחלקה האחורי עם גלגליה על מעבר החציה, לבין חזית מכונית שהיתה מאחוריו ושגם היא היתה לדבריו עם גלגליה (הקדמיים) על מעבר החציה.

המשמעות של אישורו של הנאשם עצמו על כי אכן חצו בעיתוי הרלבנטי שתי הולכות הרגל במעבר החציה ואי סתירת עדות השוטרת במובן זה שהולכות הרגל הספיקו לעבור כדי 5 פסים מתוך 10 פסים במעבר החציה דנן, היא בראש ובראשונה שמצג הדברים של הנאשם שכאילו לשוטרת לא היה כלל שדה ראיה אל עבר מעבר החציה הוא מצג מצב דברים מוטעה בכל הכבוד, שהרי הפרטים שמציינת השוטרת בדו"ח בדבר חציית שתי הולכות הרגל במעבר החציה הנ"ל בעיתוי הנ"ל הם פרטים שאומתו בדבריו של לא אחר מאשר הנאשם עצמו.

ובמילים אחרות: אם יכולה היתה השוטרת לראות את שתי הולכות הרגל כשהן חוצות במעבר החציה והנאשם אכן מאשר כי שתי הולכות הרגל חצו במעבר החציה, אזי פירושו של דבר שלשוטרת היתה תצפית אל עבר מעבר החציה.

אם כך, נסיונו של הנאשם הנכבד – כפי שבא לידי ביטוי בהצגת התמונות נ/2 ונ/4 – לשכנע כאילו לשוטרת לא היה כלל וכלל שדה ראיה אל עבר מעבר החציה, הוא בכל הכבוד והערכה נסיון שאיננו עומד אם כך במבחן המתפרש מעדותו שלו עצמו.

נחה דעתי כאמור כי לשוטרת היתה תצפית טובה, מלאה ומתמשכת.

האירוע התרחש באור יום, בשעה 11:20 בבוקר.