מדינת ישראל נ' ברמי(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדותיהם של שני כתבי אישום. בת.פ 21227-04-10 הודה בכתב אישום מתוקן המיחס לו עבירות של סחר בסמים, סיוע לסחר בסם מסוכן והחזקה ושימוש בסם מסוכן, כמו כן צירף הנאשם את ת.פ 34853-01-10, ולפיו הורשע בעבירה של סחר בסם מסוכן והחזקת סכין.

2.מכתב האישום המתוקן בת.פ 21227-04-10 עולה כי ביום 7.10.2009 הנאשם מכר לסוכן משטרתי סם מסוג הירואין במשקל של 0.1795 גרם, ביום 14.10.2009 סייע לסחר בסם מסוכן מסוג הירואין, לאותו סוכן, כאשר משקל הסם היה 0.1873 גרם , וכן כי ביום 6.10.2009 החזיק שלא לצריכתו העצמית סם מסוג הירואין במשקל של 0.0893 גרם.

מכתב האישום בת.פ 34853-01-10 עולה כי ביום 21.1.2010 סחר הנאשם בסם מסוג חשיש במשקל של כ-2.40 גרם בכך שמכר אותו לשוטר, תמורת מאה ₪. באותו מעמד החזיק הנאשם בסכין מחוץ לתחום ביתו וחצריו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

3.ב"כ המאשימה המלומד בטיעוניו לעונש טען, כי הנאשם בחר בסחר בסם מסוכן כבדרך חיים, הפנה לעברו הפלילי התומך בטענה זו, ציין כי הנאשם ריצה בעבר מאסרים ממושכים אשר לא הרתיעו אותו מביצוע העבירות דנן, וביקש לאור כל אלה לשלוח את הנאשם למאסר בפועל משמעותי, להפעיל מאסר מותנה התלוי ועומד בעניין הנאשם במצטבר למאסר בפועל שיושת על הנאשם, להשית עליו קנס כספי גבוה ולשלול את רישיון הנהיגה שלו לתקופה ארוכה כפי שמתבקש מהוראותיה של פקודת הסמים. בנוסף הגיש בא כוח המאשימה פסיקה אשר לטענתו מצביעה על רף הענישה הראוי בתיקים כגון דא.

4.ב"כ הנאשם מנגד, טענה לזכותו של הנאשם כי מאז ינואר 2010, שעה שנעצר, נקי הנאשם משימוש בסמים, כי נבחנה בעניינו של הנאשם אפשרות של גמילה מחוץ לכותלי בית המעצר – גמילה אשר שירות המבחן תמך בה - אך בסופו של יום החליט בית המשפט להותיר את הנאשם במעצר וזאת מבלי שאפשר לו לעבור את הליך הגמילה מחוץ לבית המעצר.

ב"כ הנאשם הסבירה כי הנאשם לא מבקש תסקיר שיבחן שאלת הגמילה, שכן הוא עייף, כך לדבריה, מן העובדה כי על אף התסקירים החיוביים בעניינו הממליצים על גמילה במסגרת מוסדית, לא נענה בית המשפט לבקשותיו בעניין זה. עוד ציינה ב"כ הנאשם המלומדת כי שליחתו של הנאשם לתסקיר לעניין הגמילה עשויה לארוך חודשים ארוכים אשר בסופם אין ערובה בידי הנאשם כי אכן ישלח לגמילה.

ב"כ הנאשם הדגישה, כי הנאשם גדל בסביבה עבריינית, כי אביו נפטר ממחלת הסרטן לאחר שנים של התמכרות לאלכוהול והימורים ויש לו אח צעיר הסובל ממוגבלות נפשית.

5.הנאשם בדבריו לעונש ביקש את רחמי בית המשפט, הסביר כי הוא נרקומן אשר סחר בסם על מנת לממן את צריכתו האישית ולא על מנת לעשות הון כספי. הנאשם הצהיר כי הוא נקי מסמים, כי הוא עובד ב"חוליה" בבית המעצר, וכי הוא תומך בעצורים אחרים. הנאשם הסביר כי הוא אב לתינוקת וכי איננו זוכה לראות אותה בשל מעצרו וכי חברתו לחיים, אמה של ילדתו, הודיעה לו כי לא תשוב לראות אותו אם לא יעבור הליך גמילה. עוד הצהיר הנאשם כי הוא מוכן להליך גמילה משמעותי בבית המאסר.

6.הנאשם יליד 1974, ולחובתו 18 רישומים קודמים בגין עבירות של סמים ורכוש. עבירות הסמים נסובות רובן ככולן על עבירות של החזקה שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן.

הלכה היא מלפני בית המשפט כי כנגד עבירות מהסוג דנן ובמסגרת המלחמה בנגע הסמים חייבת לבוא תגובה ממשית ומרתיעה. עבירות הסם צופנות בחובן הרס חברתי רחב משמעותית מהפגיעה באלה העושים בסם שימוש. על מנת לממן את השימוש בסם וכתוצאה מהשימוש בסם מתבצעות עבירות נוספות אשר פוגעות גם באלה המנהלים חיים נורמטיביים ומבקשים לנהל חייהם באופן בטוח ושקט. נגע הסמים פשט בחלקים נרחבים בחברה, לרבות בקרב ילדים ובני נוער, ועל כן על בית המשפט להוציא תחת ידו מסר ברור לפיו כל התורם להפצת נגע הסם יבוא על עונשו במלוא חומרת הדין (ראה לעניין זה, בין היתר, ע"פ 2649/00 ישראל נגד מדינת ישראל , תק-על 460(3) 2001).

7.לאור האמור לעיל, ברור כי יש להעדיף את שיקולי הענישה על שיקולי השיקום בעבירות מן הסוג דנן.

הדבר נכון שבעתיים, שעה שהנאשם מצהיר בפה מלא כי הוא "עייף" מנסיונות הגמילה מחוץ לבית המעצר וכי לאור העובדה כי אין ביטחון בידו כי בית המשפט יעדיף את שיקולי השיקום בסופו של יום, מעדיף הוא שלא לפנות להליך זה. מי שבכוונתו להיגמל מסמים, צפויה לו דרך ארוכה ומייגעת עד לשיקום וגמילה אמיתית. המדובר במאבק יומיומי עיקש. הנאשם "עייף" בשלב מוקדם מאוד, ובטרם עשה ניסיון אמיתי לגמילה, ובנסיבות אלה, אין לו להלין אלא על עצמו. על כן אינני רואה בטיעון זה של ב"כ הנאשם שיקול לקולא.

זאת ועוד, הנאשם הצהיר בפניי כי בכוונתו להשלים את הליך הגמילה בין כתלי הכלא, וביקש את רחמי בית המשפט לאור העובדה כי נולדה לו ילדה והוא מבקש לחיות עם אימה – בת זוגתו- חיים נורמטיביים.

לא אוכל ליתן משקל משמעותי להצהרתו זו של הנאשם, שעה שבת.פ 3663/06, בפני כבוד השופט אבו טהה, הצהיר הנאשם דברים דומים, הצהיר כי בכוונתו להתחתן ולהיגמל מסמים בין כותלי בית הכלא על מנת להקים משפחה נורמטיבית.

כבוד השופט אבו טהה קבע במסגרת גזר דינו:

"דברי הנאשם הותירו בי רושם שהנאשם אכן הפעם מתכוון להתחיבותו לעיל ועל כן החלטתי שלא לאמץ את הרף העליון של הסדר הטיעון, כדי לעודד את הנאשם להוציא מהכח אל הפועל את הצהרותיו בפני".

כאן המקום לציין כי באותו מעמד נגזר על הנאשם מאסר מותנה בן 12 חודשים אשר הינו בר הפעלה בתיק דנן.

מיותר לציין כי על אף הצהרותיו בפני כב' השופט אבו טהה ועל אף שנגזרו על הנאשם 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, חזר הנאשם על מעשיו, הכול כפי שעולה מכתבי האישום דנן. הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שנתנה לו, ולא ערך את השינוי עליו הצהיר.

8.יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מן העובדה כי הנאשם הודה וחסך מזמנם של שוטרים אשר אמורים היו להעיד בעניינו וכן מזמנו של בית המשפט, כי הנאשם, על אף הכול, נוטל אחריות על מעשיו ולפחות לפי הצהרתו הינו נקי משימוש בסמים בחודשים האחרונים. נוגעת ללב העובדה כי לנאשם תינוקת אשר הוא לא יזכה להיות חלק מהתפתחותה ומצמיחתה היומיומית וזאת לאור העובדה כי הוא במעצר מזה חודשים מספר ולאור גזר דיני שלהלן. גם שיקול זה הבאתי במכלול שיקוליי לעונש.