מדינת ישראל נ' ברכה

הכרעת דין

מדברי הנאשמת עצמה עולה הודייה בעובדות כתב האישום. הנאשמת מודה כי חנתה על מדרכה. בנסיבות אלו, הנני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

כל טיעוני הנאשמת יפים לעניין העונש.

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"ד, 09/01/2014 במעמד הנוכחים.

שלהבת קמיר-וייס, שופטת

גזר דין

הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של חניית רכב על גבי מדרכה, עבירה על סעיף 6 לחוק העזר יהוד מונסון (העמדת רכב וחנייתו), התש"ס – 2010 וסעיף 72 (א) (2א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

הנאשמת טענה, כי באיזור מגוריה קיימת מצוקת חנייה, ועובדה זו היא שגרמה לה לחנות רכבה על גבי מדרכה. כמו כן, לטענתה, אין במקום סימון האוסר חניית הרכב על גבי מדרכה.

אין לי לתמוה על טיעוני הנאשמת.

מושכלות יסוד הינן במדינת ישראל, כי מדרכה נועדה להולכי רגל, וכביש נועד לנסיעת רכבים כאשר שוליו ומפרציו משמשים לצרכי חנייה.

עסקינן בעבירה אשר מסכנת את חיי הולכי הרגל והמשתמשים במדרכה אשר נועדה לצורך ביטחונם של הולכי הרגל ואלו, אשר נתקלים ברכבה של הנאשמת שחוסמת אפשרות המעבר, נאלצים, תוך סכנה מוחשית לחייהם לרדת לכביש.

בנסיבות אלו, חסד עשתה המאשימה עם הנאשמת שעה שעתרה לכפל קנס בלבד.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ושקלתי הטיעונים לקולא ולחומרא, ונתתי דעתי אף למתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין בשים לב לטיעוני המאשימה, הרי שאגזור על הנאשמת כפל קנס בלבד, והנני מטילה על הנאשמת קנס בסך של 1000 ₪.

הקנס ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תסרוק המסמך אשר סומן נ/1 והוגש על ידי הנאשמת לתיק בית המשפט.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"ד, 09/01/2014 במעמד הנוכחים.

שלהבת קמיר-וייס, שופטת