מדינת ישראל נ' ברכה

החלטה

כללי:

1.הנאשם הינו חבר כנסת וראש תנועה פוליטית. בסוף שנת 2009 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים. האישומים מתייחסים לאירועים שהתרחשו במהלך הפגנות בשנים 2005-2007.

2.באישום השני מייחסת התביעה לנאשם עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ובאישום הרביעי עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

3.הסנגורים טוענים כי בשני אישומים אלה נהנה הנאשם מחסינות מהותית ועל כן יש מקום למחוק אישומים אלה. הסנגורים טענו טענות נוספות, כגון תחולתה של עבירת העלבת עובד ציבור, אך הטעימו כי בשלב זה הם מבקשים מבית המשפט לפסוק בסוגיית החסינות המהותית בלבד.

4.באישום השני נטען ע"י התביעה כי ביום 5/8/06 התקיימה הפגנה סמוך לשוק הכרמל בת"א במחאה "למלחמת לבנון השנייה". בהפגנה השתתפו בין היתר הנאשם ובנו הקטין ס.ב.

במהלך ההפגנה נעצר בנו הקטין של הנאשם ע"י קצין משטרה שרון הרפז בחשד לתקיפת שוטרים.

סמוך לאחר מכן נעמד הנאשם מול הקצין כשפניהם קרובות כדי מספר סנטימטרים זה מזה וצעק לעברו בכעס: "אתה אלים ואתה תשלם ביוקר". בהמשך קילל הנאשם את הקצין באומרו כי הוא "נבלה" תוך שסטר בפניו באצבעו. הקצין ביקש מהנאשם שיחדל, אך הנאשם בתגובה שב וסטר באצבעו פעמיים נוספות בפניו של הקצין ואמר: "אני חבר כנסת, אני אדאג לחסל אותך". הנאשם דרש מהקצין את פרטיו הקצין מסר לו את פרטיו וביקש ממנו לעלות על המדרכה ובתגובה אמר לו הנאשם: "אתה נבלה, אתה חוצפן, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק".

5.באישום הרביעי נטען ע"י התביעה כי ביום 7/7/07 השתתף הנאשם בהפגנה ליד מלון "גולדן קראון" בנצרת.

במהלך ההפגנה עצרו השוטרים את אמין עאדל עודה, מזכ"ל מפלגת חד"ש, המפלגה שהנאשם עומד בראשה.

הנאשם פנה לסנ"צ אברהם חליווא ודרש ממנו לשחרר את עודה, הקצין מסר לנאשם כי עודה חשוד בתקיפת שוטרים. הנאשם ניסה למנוע בגופו את הכנסתו של עודה לניידת המשטרה.

לבקשתו של סנ"צ חליווא, כי הנאשם יסייע בהרגעת הרוחות, השיב לו הנאשם בצעקות: "אני לא סדרן שלכם, אתם גורמים לפרובוקציות". משביקש ממנו סנ"צ חליווא להירגע, השיב לו הנאשם: "תסתום את הפה חתיכת מטומטם... מה אתה עושה? אתה משוגע לך לעזאזל".

החסינות המהותית:

6.חוק יסוד הכנסת קובע בסעיף 17 כי: לחברי הכנסת תהיה חסינות. הקביעה בחוק היסוד היא כללית, הפרטים לעניין החסינות מצויים בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א – 1951 (להלן: "חוק החסינות").

סעיף 1 (א) מתייחס לחסינות המהותית להבדיל מהחסינות הדיונית וקובע:

"חבר כנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה בכנסת או מוחצה לה. אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת ".

בשנת 2002 הוסף סעיף 1 (א 1) לחוק שקבע חריגים לאמור לעיל. הסעיף שהוסף קובע לאמור:

"...למען הסר ספק, מעשה לרבות התבטאות, שאינם אקראיים, של חבר הכנסת שיש בהם אחד מאלה, אין רואים אותם, לעניין סעיף זה, כהבעת דעה או כמעשה הנעשים במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת:

(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי;

(2)שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה;