מדינת ישראל נ' ברכה ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לטענתה לרכב שבבעלותה, בעת תאונת דרכים.

טענות התובעת

2.התובעת טוענת כי ביום 24.1.08, בשעה 17:00 לערך, נסע רכב בבעלותה הנושא מ.ר. 68-784-57 בנסיעה איטית בפקק תנועה במפרץ חיפה, כאשר הרכב הנתבע, מ.ר. 72-766-56 ניסה להשתלב לתוך מסלול הנסיעה, פגע ברכבה של התובעת וגרם לו נזקים.

לטענתה, נסיבות התאונה מעידות על רשלנות מצד הנתבע אשר בעטיה נאלצה התובעת לשלם סך של כ-6,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב ושכ"ט השמאי.

טענות הנתבעות

3.הנתבעות אינן מכחישות את קרות התאונה אולם טוענות כי זו התרחשה עקב רשלנות הנהג מטעם התובעת. לטענתן, נהגה הנהגת הנתבעת בצומת על מנת לפנות ימינה כאשר לפתע רכב התובעת, אשר ביקש אף הוא לפנות ימינה, עקף את רכבה מצד שמאל ופגע בחלק הקדמי-שמאלי של רכבה.

דיון

4.בדיון העידו מר ציון עזרן, נהג רכב התובעת וגב' ברכה שמעון, הנהגת הנתבעת.

מר עזרן דבק בגרסתו לפיה נסע באיטיות בנתיב הימני בשל פקק תנועה אשר היה במקום, כאשר הנתבעת ביקשה לצאת ממגרש חניה המצוי בימין ו"לקחה את הסיבוב" באופן כזה שפגעה ברכבו.

בהמשך דבריו, לשאלת בית המשפט, התברר כי מר עזרן לא נסע כך סתם בכביש כפי שטען בתחילה, אלא יצא מתוך חניית עפר הסמוכה למקום התאונה ולדבריו המדובר במרחק של מטרים ספורים. עוד עלה מעדותו כי כלל לא הבחין בנתבעת טרם שמע את קול המגע בין כלי הרכב. מר עזרן גם עמד על כך שהביט לפנים ולא ראה את הנתבעת כלל.

5.מנגד, הנתבעת הודתה כי בעומדה, הביטה בעיקר לצד ימין, לכיוון הנתיב בו ביקשה להשתלב, כאשר לטענתה, מר עזרן, וכלי רכב נוספים, ניסו "להידחף" כדבריה, לתוך הכביש, אחר שהגיעו, להערכתה, מתוך חניית עפר סמוכה, שכן לדבריה, לו היה מר עזרן מגיע מהכביש המתעקל, היתה מבחינה בו. לדבריה, היא הביטה לימין ואילו מר עזרן הגיע למקום ונדחף ימינה לתוך הנתיב שאליו השתלבה וכך אירעה התאונה.

6.לאחר עיון בעדויות הצדדים ובראיות שהוצגו בפניי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות וזאת מן הנימוקים שלהלן:

א.סימני הפגיעה על מכונית התובעת מופיעים לאורך צדו הימני של הרכב ומצביעים על כך שהפגיעה ברכב לא היתה נקודתית, אלא נגררת. סימנים אלה אינם מתאימים לתיאור התאונה על פי גרסת התובעת.

ועוד- הנתבעת מתארת בתצהירה (סעיף 2) כי בעת התאונה היה רכבה נתון בעצירה מלאה ודבר זה לא נסתר בחקירתה בבית המשפט. מנגד, העיד מר עזרן כי היה בנסיעה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 20), אף כי איטית. דברים אלו, המצטרפים לתמונות נזקי כלי הרכב, מצביעים על כך שסבירות גבוהה יותר כי רכבו של מר עזרן הוא שפגע ברכב הנתבעת, אשר עמד במקום.

ב.גרסתו של מר עזרן לא היתה עקבית ונתגלעו בה סתירות, כאשר המשמעותית בהן נוגעת למסלול נסיעתו טרם התאונה. ברי כי קיים הבדל מהותי בין נסיעה עקבית ומסודרת בנתיב נסיעה, כאשר רכב נוסף מתפרץ אל תוך אותו נתיב לבין השתלבות לתוך נתיב הנסיעה מטרים ספורים לפני מקום התאונה, מתוך דרך עפר. גם התחמקותו של מר עזרן ממענה לשאלה לאן התכוון להמשיך בנסיעה לאחר מכן – לימין או ישר (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 19) – גם היא מעלה תמיהה וכן עמדתו כי כלל לא אמור היה להבחין בנתבעת שכן, לשיטתו, הוא מביט לפנים.

ג.בתיק העידו רק מר עזרן והנתבעת. לא הובאו עדי ראייה נוספים ועל כן, ברגיל, הכרעה תתקבל על סמך עדויות הנהגים וראיות נוספות, דוגמת תמונות, אם ישנן. ואולם, במקרה זה, אין המדובר בגרסאות סותרות שקולות, שאז מתפרש הדבר כנגד הצד שעליו נטל ההוכחה – התובעת, שכן לטעמי, במצב הדברים בתיק זה, גרסת התובעת כלל לא הוכחה וגרסת הנתבעת היא המתקבלת כסבירה יותר. בנסיבות אלה, ברי כי העדפת גרסת הנתבעות משמעותה דחיית התביעה.

7.לאור האמור, נדחית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 400 ₪ לכל אחת ובנוסף, לשתיהן, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ + מע"מ.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.