מדינת ישראל נ' ברדה יוסף

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן בתאריך 11.12.11 על כי בהיות המבקש נהג חדש , בשלושת החודשים הראשונים מיום קבלת רשיון הנהיגה, נהג המבקש ברכב ולא ישב לצידו מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה, בניגוד לסעיף 12א1 (ב) לפקודת התעבורה, סמל עבירה 6688.

בתאריך 24.1.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בעדר וטען כי:-

המבקש לא התייצב לדיון האמור וזאת כיוון שלא קיבל זימון לידיו.

המבקש חייל בשירות סדיר העובד במקביל לשירותו הצבאי, ועל כן רישיונו נדרש לו עד מאוד.

בתאריך 30.1.12 נתקבל מהמבקש מסמך שכותרתו " המשך בקשה " טוען המבקש כי:- " הזימון לדיון חזר באמתלת " לא נדרש " כי דבר הדואר הרשום לא הגיע למענו ועל כן לא התייצב לדיון.

בנסיבות אלו טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר, על מנת לתת את יומו בבית המשפט ומניעת עוות דין.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן המבקש קיבל את הדוח בדואר רשום , ואישור מסירה חזר בציון " לא נדרש ", ואין לו להלין אלא כלפי עצמו.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן אין מחלוקת שהמבקש זומן כדין.

בית משפט העליון פסק כי טעות או שיכחה אינם עילה לביטול פס"ד (רע"פ 9142/01, רע"פ 10200/03, רע"פ 3690/03, רע"פ 2349/07).

לגוף הבקשה, בתיק יש אישור הדואר, כאשר בפרטי אי המסירה צויין " לא נדרש " המבקש נמנע מלקבל דבר הדואר. קמה חזקת מסירה כקבוע בתקנה 44 א' לתקנות סד"פ.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

המבקש לא יכון להסתתר אחר הטענה כי לא נתקבל הדוח לידיו, ובכך לראות הצדקה כי נמנע מלקבל דבר דואר, למרות אישור המסירה הנמצא בתיק.

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר. [ עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10 ].

מטעמים השמורים עם המבקש לא צורף תצהיר לבקשה.

המדובר בעבירה שבגינה נקבע פסילת מינימום, העונש שנגזר הולם בהתחשב בחומרת העבירה.

בניגוד לדעת המבקש, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין , ולכן הבקשה נדחית.

מאחר ובמקרה זה אין כל מחלוקת עובדתית , מצאתי לנכון לתת החלטתי על יסוד הטענות הכתובות שהובאו בפניי על ידי הצדדים.

ואולם, לפנים משורת הדין , אם הקנס טרם שולם, ניתן לשלמו ב 4 תשלומים ראשון תוך 45 יום.