מדינת ישראל נ' ברדאן(עציר) ואח'

החלטה

רקע

בפניי בקשה בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים) להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים בת"פ 15704-01-14.

נגד המשיבים הוגש כתב-אישום המייחס להם עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק ועבירה של תקיפה כדי לגנוב לפי סעיף 381 (א)(2) לחוק.

בד בבד עם הגשת כתב-האישום, עתרה המאשימה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.

בקשת המעצר נסמכת על קיומן של ראיות לכאורה לאשמתם של המשיבים ועל קיומה של עילת מעצר ועל הצורך להורות על מעצרם עד תום ההליכים בשל מסוכנותם לביטחון הציבור ולרכושו.

ב"כ המשיבים חולק על קיומן של ראיות לכאורה או על קיומה של מסכת ראייתית המצדיקה השארת המשיבים במעצר. עוד טען ב"כ המשיבים כי לדידו אין עילת מעצר וכי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא תחת פיקוח.

כתב האישום

על פי עובדות כתב האישום כשלושה שבועות עובר ליום 29.12.13 ועד ליום 29.12.13, קשרו הנאשמים קשר ביחד עם אחרים אשר פרטיהם אינם ידועים למאשימה (להלן: "האחרים"), לבצע עוון. ביום 29.12.13 סמוך לשעה 9:05 ברח' צביה ויצחק במרכז מסחרי בשכונת גילה (להלן: "המקום"), תקפו הנאשמים יחד עם אחרים את רחמים מזרחי, יליד שנת 1939 (להלן: "המתלונן"), וגנבו ממנו סכום כסף השייך ליעקב מזרחי (להלן: "בעל התחנה"). באותן נסיבות, קשרו הנאשמים קשר ביחד עם אחרים לגנוב את כספי הפדיון של תחנת הדלק (להלן: "הכספים"), השייכים לבעל התחנה וזאת בעת לכתו של המתלונן, הוא אביו של בעל התחנה, להפקיד את הכספים בבנק. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, כשלושה שבועות עובר למועד הגניבה, בירר נאשם 1 פרטים אודות נוהל הפקדת הכספים. נאשם 1 שאל מתדלק שעבד בתחנה, מוסא קרעין, באיזה יום לוקחים את הכסף לבנק ובאיזה יום יש הכי הרבה כסף. המתדלק מוסא השיב לו כי מידי יום המתלונן לוקח את הכסף להפקדה בבנק וכי ביום ראשון יש הכי הרבה כסף להפקדה. בבוקרו של יום 29.12.13 בין השעות 6:10 לבין 6:22, התכתבו הנאשמים ביניהם ועם אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, וביצעו תיאומים בנוגע להוצאתה לפועל של תוכנית גניבת הכספים מהמתלונן. בהמשך בשעה 8:35 הגיע נאשם 1 לתחנת הדלק, ותצפת על המתלונן, בעת שהוא מתארגן, בטרם לכתו להפקיד את הכספים בסך של 53,986 ₪ בבנק הדואר, סניף גילה הנמצא במקום. נאשם 1 שאל את עבד אל רחמן משעל, מתדלק בתחנת הדלק פרטים אודות המתלונן ובנוגע לתיק שהחזיק המתלונן. המתדלק השיב לו כי מדובר באביו של בעל התחנה, אשר בזמן הקרוב ילך להפקיד את הכספים כפי שעושה מידי בוקר.

בסיום שיחתם זו, זז נאשם 1 הצידה והתקשר לאדם שפרטיו אינם ידועים למאשימה. נאשם 1 ניהל שיחה במשך מספר דקות ובהמשך יצא מתחנת הדלק, זאת כ-10 דקות טרם יציאת המתלונן מתחנת הדלק לכיוון הבנק. המתלונן הכניס את הכספים לתיק שחור ויצא לכיוון בנק הדואר יחד עם חברו יצחק בבא. כאשר הגיעו למקום, יצא המתלונן מהרכב ואז התנפל עליו אדם אשר זהותו אינה ידועה למאשימה, חבוש כובע גרב שחור, חטף מידיו של המתלונן את התיק ובתוכו הכספים ונמלט מהמקום. האחר רץ ובהמשך נכנס לרכב מסוג קאיה מספר רישוי 57-274-79, שהמתין לו במקום וביחד הם נמלטו מהמקום.

בשעה 13:27 בהמשכו של יום 29.12.13 נתפסו הנאשמים נוהגים ברכב מסוג יונדאי מספר רישוי 8283651, כאשר ברשותם חלק מהכספים שנגנבו מהמתלונן. ברשות נאשם 1 נתפס סכום של 9,300 ₪ בשטרות של 100 ₪ קשור בגומייה וברשות נאשם 2 סכום של 8,900 ₪ בשטרות של 100 ₪ קשור בגומייה.

ראיות לכאורה

ב"כ המבקשת ביססה בקשתה על סמך הראיות שנאספו אשר כוללות הודעות מתלוננים ועדי ראיה, מחקרי תקשורת, אמירות מפלילות של המשיבים והכספים אשר נמצאו ברשותם בעת מעצרם.

טענותיו של ב"כ המשיבים מכוונות כנגד היעדר ראיות הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם, וקיומן של סתירות וחוסר ראייתי בחומר הראיות שנאסף, אשר לדידו מכרסמים באופן מהותי בעוצמת הראיות.

הנטל המוטל על המבקשת הוא להראות כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. בהקשר זה, רמת ההוכחה הנדרשת אינה זו הנהוגה במשפט הפלילי, אלא די בבחינת כוח ההוכחה הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט –לאחר שהועברו בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל – יוביל בסופו של יום להרשעת הנאשם (בש"פ8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"דנ(2) 133, 147-146 (1996).

יוער כי בשלב המקדמי של מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט אינו נדרש לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה בהליך העיקרי ודי בכך כי קיים פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי זאת בכפוף לכך שלא נתגלה כרסום ממשי ומהותי, המצביע על חולשה ממשית של התשתית הראייתית הלכאורית (ראו למשל בש"פ5191/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (9.5.2013)), ובש"פ 6849/13 פלוני נ' מדינת ישראל, 23/10/2013).

לאחר שעיינתי בתיק החקירה אני קובעת כי ישנן לכל היותר ראיות לכאורה לביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע עוון והחזקת נכס שהושג בעוון ולא מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של תקיפה כדי לגנוב:

מהודעתו של בעל התחנה אשר צפה בצילומים יש אינדיקציה לכך שמשיב 1 היה ביום באירוע בתחנה ושוחח עם המתדלקים. שני מתדלקים מוסרים בהודעתם כי משיב 1 היה בתחנת הדלק בבוקר האירוע (ר' הודעת מוסא קרעין מיום 31.12.13 ש' 16 והודעה מיום 2.1.14 ש' 20 וכן הודעת עבד אל רחמן משעל מיום 5.1.14 ש' 3-10). מוסא קרעין בהודעתו השניה מספר כי משיב 1 שאל אותו כשבועיים עובר לאירוע שאלות בדבר הכספים (ר' הודעת מוסא מיום 2.1.14 ש' 62-63). בהודעתו הראשונה הרחיק עצמו משיב 1 מתחנת הדלק וטען כי בשעת הבוקר היה בביתו (ר' הודעת משיב 1 מיום 29.12.13 ש' 49-50). רק לאחר שהבין משיב 1 כי קיימים צילומים המעידים כי היה בשעות הבוקר בתחנת הדלק שינה גרסתו (ר' הודעת משיב 1 מיום 30.12.13 ש' 133-134).

מתרגיל חקירה שנערך למשיבים עולה כי אלה מפלילים את עצמם וקושרים עצמם לגניבה: "טוב שלא לקחנו את שטרות ה-50 מה שהבהיל אותי זה הדפים והגומיות" (ר' יומן חקירה מיום 29.12.13 שעה 23:05). כן ניתן לראות כי המשיבים מתאמים גרסאות דבר מפליל בפני עצמו.

המשיבים נתפסו שעות בודדות לאחר האירוע כשברשותם שטרות כסך מגולגלים בגומיה. המשיב 1 לא ידע מהו סכום הכסף המדויק שנמצא ברשותו (ר' הודעת משיב 1 מיום 29.12.13 ש' 234-263). המשיב מסר גרסה מדוע ברשותו סכום גבוה של כסף אולם לא הסכים למסור לחוקר פרטים על מנת שגרסתו תיבדק (שם ש' 158-182).