מדינת ישראל נ' ברגותי(עציר)

החלטה

בפניי בקשת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 ותקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל וכן תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והעלבת עובד ציבור.

ב"כ המבקשת ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים וטענה כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב וכן כי קיימת עילת מעצר בשל תקיפת השוטר במילוי תפקידו, בנוסף קיים חשש להשפעה על עדים וכי עוד במהלך חקירתו של המשיב בהיותו מאושפז בבית החולים "נהריה" ניסה לשבש את החקירה על ידי נסיון התקשרות טלפונית עם אחרים.

הסניגור עו"ד שרקאוי, טען, כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שכן למשיב אין עבר, מדובר בבחור צעיר אשר פעל כשהיה שיכור וכי לא היתה תקיפה של השוטר בעת שהמשיב היה מאושפז בבית החולים, אלא המשיב הרים כיסא כדי לשבת עליו והשוטר רץ לתוך הכיסא ונפגע. כמו כן התרעם על כי המשיב נחקר כשהוא מאושפז בבית החולים בלי לקבל רשות מרופא (?).

טענת הסניגור כי המשיב היה שיכור אינה עולה לא מחקירת המשיב ולא מחקירת השוטר. התשובות של המשיב לשאלות החוקר בתחילת חקירתו, היו ענייניות ולא העלו חשד כי מדובר בנחקר שיכור. גם האחות שקיבלה אותו בחדר המיון ציינה בהודעתה במשטרה כי המשיב לא הראה סימנים של שיכור.

רק המוכר/המתלונן בחנות בתחת הדלק, גדבאן, אמר בחקירתו כי הריח אלכוהול מפיו של המשיב – זאת, כ – 5 שעות לפני תקיפת החוקר בסט בבית החולים.

בתיק מצויה עדותו של המתלונן וכן עדותו של השוטר שהותקף בתוך בית החולים, בעת חקירתו של המשיב, והודעותיהם במשטרה של אחיות בבית החולים ושל מאבטח שהוזעק לחדר. כמו כן מצויות הודעות במשטרה של חבריו של המשיב וחבריו של המתלונן/המוכר בתחנת הדלק.

בדקתי את חומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות למדי להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אמנם למשיב אין הרשעות קודמות, אך נסיבות המעשים המיוחסים לו בשני מקרים סמוכים זה לזה בערב אחד, כאשר האחרון בהם חמור מאד – תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בתוך בית החולים, תוך כדי חקירת המשיב, מצביעים על מסוכנות רבה מצידו של המשיב, בנוסף לחשש כי הוא עלול לשבש את הליכי המשפט על ידי השפעה על עדים, שהרי במהלך חקירתו נוכח עיניו של החוקר בסט, ניסה לחייג לאחרים.

כל חלופת מעצר שתוצע חייבת למנוע שיבוש הליכי משפט, תיאום עדויות, השפעה על עדים ולא רק זאת, אלא חלופה כזו אמורה להיות מבוקרת על ידי שוטרי משטרת ישראל, אשר אמורים לפקח על קיום תנאי השחרור בערובה, אם ביהמ"ש ייעתר לבקשה.

למרבה הצער, לא ייתכן לשלוח שוטר ואף לא מספר שוטרים לבית בו שוהה העצור של עצור, כדי לבדוק אם המשיב מקיים את תנאי השחרור בערובה, כאשר מדובר בעצור המואשם בתקיפת שוטרים, בהיותו לבדו במקום ציבורי, בבית החולים, ללא מורא, ללא פחד מפני החוק, ובכך לסכן את שלומם של שוטרים אלה, קל וחומר, בסביבה בה יהיה המשיב, מוקף בבני משפחה וחברים.

רבו המקרים בהם מעיזים נאשמים להרים יד על שוטרים בעת ביצוע תפקידם, להעליבם, ולאיים עליהם מבלי שאימת הדין תרתיעם. אכיפת החוק איננה משימה קלה ובית המשפט מחוייב לתת הגנה ראויה למי שפועל לאכיפת החוק, על מנת להרתיע את אלה המרימים יד בעזות מצח כלפי שוטרים וכלפי אזרחים מן השורה.

מדברי המתלונן הראשון בתחנת הדלק שאמר בהודעתו במשטרה כי לא רצה להתלונן נגד המשיב וזאת כדי לשמור על מקום עבודתו, ניתן ללמוד על התפיסה שפשתה בקרב חלק מהציבור, כי מוטב להחריש ולחיות בפחד , מפני העבריינים והעבריינות, במקום לפנות למשטרה בתלונה.

הסניגור המציא לעיוני מספר החלטות של חברי השופטים בבית משפט זה ובכללן החלטה של כב' השופט רון שפירא מבית המשפט המחוזי בחיפה, בערר, לפיהן הוחלט לשחרר נאשמים בתקיפת שוטרים לחלופת מעצר. לא מצאתי כי הנסיבות דומות. מקרה זה חמור בהרבה מהמקרים האחרים. טענות המשיב כפי שנשמעו מפי סניגורו, מלמדות כי המשיב מקל ראש במעשיו, אינו סבור כי עשה מעשים בל ייעשו, וטומן ראשו בחול, בטענה כי היה שיכור וכי החוקר היה "אשם" בכך ש"רץ" לתוך כיסא שהמשיב בסך הכל הרים אותו כדי לשבת עליו....

לאור הנסיבות החמורות מצד אחד, ומאידך בשל גילו של המשיב ועברו הנקי, אני מורה להגיש תסקיר מעצר כדי לבחון את שאלת חלופת המעצר ומסוכנותו של המשיב, וקובע להמשך ליום

23.11.09 שעה 09.00.

המשיב יישאר במעצר עד החלטה אחרת ויובא במועד הנ"ל על ידי שב"ס.

ניתנה והודעה היום ט"ו חשון תש"ע, 02/11/2009 במעמד הנוכחים.

רחמים צמח, שופט בכיר