החלטה בעניין המשיב 2
בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים בעניינו של המשיב אשר ניתנה על ידי כב' השופט אבו טהה מיום 23.5.11 והוארכה מעבר לתשעה חודשים, שש פעמים, על ידי בית משפט עליון.
הבסיס המשפטי, אליבא ב"כ המשיב, לבקשה לעיון חוזר נובע מחלוף הזמן הניכר מאז החלטת המעצר המקורית כך שהמשיב מצוי מזה כשנתיים מאחורי סורג ובריח בטרם הוכרע דינו, וכך בהתאם, האמור בסיפא של החלטת כב' השופט פוגלמן בבש"פ 509/13 לפיה: "הגם שהמשפט מתקרב לסיומו, נשאלת השאלה האם לנוכח התמשכות ההליכים – וגם אם הדבר הוא בעטיו של המשיב – יש מקום לשקול חלופת מעצר... על כן, משחלף פרק זמן נוסף ככל שהמשיבים מבקשים לבחון את התאמתם של ערבים נוספים כמפקחים, אין מניעה כי יגישו בקשה מתאימה לבית משפט השלום שידון בה כחוכמתו."
בהמשך להחלטה זו, התבקש שירות המבחן לערוך תסקיר מעצר עדכני בעניינו של המשיב. תסקיר שכזה הוגש לבית המשפט ובסופו לא בא בהמלצה להורות על שחרור המשיב לחלופה החדשה שנבחנה על ידו.
במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 21.3.13, עתר ב"כ המשיב להורות על שחרורו חרף ההמלצה השלילית של שירות המבחן. ב"כ המשיב מציין כי גם אם לכאורה המשפט נמצא לקראת סיומו, הרי שזה לא יגיע לכדי הכרעת דין במסגרת ההארכה השישית עליה הורה כב' השופט פוגלמן שעתידה להסתיים במחצית חודש מאי. הימשכות זו של ההליכים משנה את נקודת האיזון אל עבר השחרור. עוד ציין כי בית המשפט העליון מצא לנכון לבחון את שאלת שחרור המשיב באמצעות עיון חוזר חרף כך שהיה מודע לטענה לפיה הימשכות ההליכים, בחלקה רובצת לפתחם של המשיבים. כך גם סיום העדת כל העדים בתיק מבטל את החשש לשיבוש מהלכי משפט.
מעבר לכך, ולגוף התסקיר, זה הביע פליאה על כך שהתסקיר הוגש מבלי שקצינת המבחן נפגשה פעם נוספת עם המשיב ומכך שהכחשתו של המשיב למיוחס לו משמשת לו לרועץ חרף החלטות שניתנו מאת בית משפט עליון, לפיהן אל לנאשם להתפרק מהגנתו אך לצורך קבלת תסקיר חיובי.
ב"כ המבקשת, מנגד, סבור כי חרף הימשכות ההליכים, אין מקום לקבל את העיון החוזר נוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיב ונוכח כך שהחלופה המוצעת ממילא לא נמצאה מתאימה על ידי שירות המבחן. התיק צפוי להסתיים תוך פרק זמן קצר וסיומו של תיק זה, על רקע חומרת המיוחס למשיב, מגביר החשש להימלטות מן הדין.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על ההחלטות הקודמות בעניינו של המשיב, לרבות התסקירים השונים, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת.
אין מחלוקת כי בעניינו של המשיב חלף פרק זמן ניכר מאז החלטת המעצר המקורית, כזה המאפשר עיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב 2. יחד עם זאת, חלוף זמן ניכר אין פירושו הוראת שחרור אוטומטית אלא משמעותו בחינה עדכנית של המסוכנות הנשקפת מן המשיב בנקודת הזמן החדשה והאם זו מאפשרת שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת.
בענייננו, גם בנקודת זמן בה אנו נמצאים לא מצאתי כי מסוכנות זו התקהתה או פחתה, בוודאי לא באופן המאפשר את שחרור המשיב לחלופה שנבדקה ונפסלה על ידי שירות מבחן. בעניין זה בתי המשפט, בדגש על בית המשפט העליון, שבו וחזרו על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, גם בשעה שמשפטו התארך. לא אצטט את מלוא ההתייחסויות, אלא אתייחס להחלטות האחרונות מאת בית המשפט העליון. בהארכה החמישית מעבר לתשעה חודשים שהתקבלה על ידי כב' השופט שוהם במסגרת בש"פ 6300/12, ציין בית המשפט כי: "הנני סבור כי שקילת מכלול השיקולים הרלבנטיים מטה את הכף לקביעה כי רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים עומדת בעינה וכי עדיין לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות המעצר המוצעות, זאת בשים לב לעמדתו העקבית של שירות מבחן לפיה אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להוות מענה הולם לרמת הסיכון הנשקפת מן המשיבים, לחומרת העבירות המיוחסות להם, להיקף הנזקים שגרמו לכאורה לקופה הציבורית ולעברם הפלילי. כאן המקום לציין כי בית המשפט העליון מחווה דעתו כי גם בשעה שהסתיימה שמיעת העדים בתיק, אין לומר כי החשש משיבוש מאויין, וזאת נוכח כך ש"קיימת עדיין אפשרות כי אלו יחזרו בהם בשלב מאוחר יותר של המשפט עקב איומים שהופנו כלפיהם ותתבקש חזרתם אל דוכן העדים."
עוד בית המשפט העליון, במסגרת החלטתו זו, לוקח בחשבון כי: "משפטם של המשיבים נכנס לשלביו האחרונים...", ומורה על המשך מעצרם ב- 90 יום נוספים.
דברים דומים נכתבו על ידי כב' השופט פוגלמן בבש"פ 509/13: "באיזון בין השיקולים השונים יש משקל ממשי למסוכנות הנובעת מהמשיבים, אשר נלמדת מחומרת מעשיהם ומעברם הפלילי. המדובר בעבירות בשווי כולל של מאות מיליוני שקלים, המסיבות נזק רב-מימדים לקופה הציבורית, עבירות שבוצעו בקבוצה, בתחכום ובשיטתיות. לא מצאתי כי סיום שמיעת הראיות גורע מתוקפם של שיקולים נוספים שנשקלו בשלבים הקודמים ומטה את הכף לשחרור המשיבים ממעצר, וזאת אף בהנחה שיוגשו לבית משפט זה בקשות נוספות כגון דא... כמו כן, לנוכח עמדת התביעה ביחס לעונש שתבקש להשית על המשיבים אם יורשעו, מקובלת עליי הכרעתו של השופט א. שוהם כי יש לייחס משקל גם לחשש בדבר הימלטות מאימת הדין."
לציין כי כב' השופט פוגלמן השאיר בסוף החלטתו פתח לבחינה של ערבים חדשים, אולם בצד זאת לא חיווה דעתו בכל דרך שהיא, ישירה או עקיפה, כי במסגרת בחינה מחודשת זו יש לשקול לחיוב את שחרורם של המשיבים, בכללם המשיב 2.
לגופם של דברים, כאמור, לא זו בלבד שלא מצאתי כי הנסיבות השתנו באופן המאפשר את שחרורו של המשיב, אלא שניים מבין הפרמטרים אשר נלקחו בחשבון על ידי בית משפט עליון עובר להארכת מעצרו של המשיב התחזקו והתחדדו. בעניין זה, ראשית אפנה לעובדה כי לא זו בלבד שנגמרה פרשת התביעה ופרשת ההגנה אלא שהוגשו סיכומי התביעה וכך גם סיכומי ההגנה. התיק קבוע להשלמת טיעונים בע"פ ליום 3.4.13, כך שאנו נמצאים בפתחו של מתן הכרעת הדין וגם אם תתבקש הארכת מעצר נוספת במחצית חודש מאי, בזהירות המתבקשת ניתן לומר כי זו תהיה ההארכה האחרונה. בטרם מתן החלטה זו, נמסר לי על ידי הצדדים כי כב' השופט רוזין קבע את התיק לצורך מסירת הכרעת דין ליום 16.6.13. סיומו הצפוי של ההליך בתיק העיקרי יש בו כדי להגביר החשש להימלטות מן הדין וזאת נוכח העמדה העונשית לה עותרת המבקשת, היה וזה יורשע בדין.
לגוף החלופה, שירות מבחן אכן התרשם כי מדובר במפקחים רציניים ונורמטיביים, וזה אינו פוסל את אפשרות שחרורו של המשיב בשל נתונים הנעוצים בהם, אלא בשל נתונים הנוגעים למשיב עצמו. שירות מבחן מציין בתסקירו בין היתר כי המדובר במי שנהג מולם בתחכום תוך טשטוש חלקים לא מתפקדים, התרשמו ממאפייני מרמה בהתנהלותו תוך שימוש במנגנוני רציונליזציה. כך גם התרשמות שירות מבחן הינה מדפוסי אלימות מודחקים ונטיה לנהוג באופן אימפולסיבי במצבים שונים והתנהגות זו יכול ותתממש בשעה שיחוש פגיעה במצבו הכלכלי. שירות מבחן מפנה להערכת הסיכון מהתסקיר הקודם שנערך בעניינו של המשיב, ולפיה קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהלות פורצת חוק.
לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ המשיב כי התסקיר הינו שלילי אך בשל הכחשתו של המשיב את המיוחס לו בכתב האישום. כפי שחלקים מהתסקיר צוטטו באופן חלקי, הערכת הסיכון וההמלצה של שירות מבחן נלמדת גם ביחס להסתבכותו הקודמת בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, האופן שבו הציג עצמו והתנהלותו אל מול שירות המבחן, פער בין מידע שמסר לבין מידע שהתקבל מבני משפחתו, ניתוח מבנה אישיותי ועוד.
כך גם אציין כי למותב זה מוגשים תסקירים רבים בהם ישנה הכחשה מצד הנאשם לגבי המיוחס לו בכתב האישום, וחרף כך ישנה המלצה חיובית, וזאת בהתבסס על נתונים נוספים.
כידוע בית משפט אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, אולם נדרשים טעמים נכבדים על מנת להצדיק סטייה מהמלצה שלילית שנקבעה בתסקיר. קצין המבחן ושירות המבחן הינם אנשי מקצוע מיומנים שלהם מומחיות בבחינת התנהגותו של נאשם, סביבתו, משפחתו והאינטראקציה ביניהם, ויש ליתן לעמדותיהם משקל משמעותי. כך בין היתר בש"פ 252/11 ארז איאסי נ' מדינת ישראל, בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד, בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל, וכן בש"פ 7593/10 פלוני נ' מדינת ישראל.
בענייננו, לא מצאתי נימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מההמלצה השלילית של שירות המבחן, ועל כן הנני לדחות את הבקשה לעיון חוזר.
ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, במעמד הצדדים.