מדינת ישראל נ' בראם(אסיר)

גזר - דין

1.הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה ויורשע. המאשימה תעתור להטיל על הנאשם מאסר למשך שנתיים כולל הפעלת מאסר על תנאי בן כ- 8 חודשים מת.פ. 5792/08 (שלום ת"א), מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

הסנגור יעתור להטיל על הנאשם מאסר בן 12 חודשים כולל הפעלת המאסר על תנאי ומאסר על תנאי.

2.על פי כתב האישום המתוקן ביום 1.1.10 בשעת צהריים, עת צעדה המתלוננת ברחוב, פנה אליה הנאשם מספר פעמים אך היא התעלמה מקריאותיו ונכנסה לחניית בנין ברחוב. הנאשם עקב אחריה לחניית הבנין, היא צעקה לעברו שיניח לה והגבירה את קצב הליכתה.

הנאשם התקרב אליה, לפת את צווארה באמצעות זרועו והצמיד את פלג גופו התחתון לגופה. בעוד הוא אוחז בצווארה חיכך את איבר מינו מעל ישבנה והיא חשה בזקפת איבר מינו. הנאשם המשיך לאחוז בצווארה, הצמיד את פלג גופו העליון לגופה וגרר אותה לכוון חניה מקורה בהמשך הרחוב. בחניה אחז בשדה, תוך שהיא מנסה להשתחרר מאחיזתו בכך שהיכתה בו באמצעות צרור מפתחות שהיה בידה, עד שהצליחה להמלט. בהמשך ניסה פעם נוספת לתפוס אותה.

המתלוננת 2 הבחינה במתרחש ונחלצה לעזרת המתלוננת. הנאשם אחז בחוזקה בפניה של מתלוננת 2 אשר הצליחה להשתחרר מאחיזתו וכשהפנתה את גבה אליו כדי לברוח, היכה הנאשם בגבה של מתלוננת 2 וכתוצאה מכך נפלה על הרצפה.

כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת שפשופים ושריטות במרפק יד ימין, פצע ושריטה באגודל, שפשופים ושריטות בגב ורגישות בגבה.

לפיכך הורשע בעבירות של מעשה מגונה בכח, תקיפה הגורמת חבלה של ממש (ביחס למתלוננת) ותקיפה (ביחס למתלוננת 2).

3.הנאשם נתין זר, שוהה בישראל מזה כשנתיים. לחובתו הרשעה אחת בעבירות של החזקת סכין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים שנעברה ביום 22.6.09, בגינה נדון למאסר בן 6 חודשים ושבוע, ממנו שוחרר מיום 31.12.09, יום לפני ביצוע העבירות נשוא תיק זה.

כמו כן הושת עליו עונש מאסר על תנאי בן שבעה חודשים ושלשה שבועות, בר הפעלה בתיק זה. (ת.א. 5792/09 (שלום ת"א)).

4.כראיה לעונש הוגשה הצהרת המתלוננת בה היא מתארת את הארוע הטראומתי והקשה שחוותה. לדבריה בכל יום שהיא יוצאת מהבית לכוון הרכב היא חשה מאויימת, כולם חשודים בעיניה, כל רחש מקפיץ אותה, כל נגיעה של אדם מרתיעה אותה. במקום בו נמצאים אנשים רבים (בתיאטרון, במסיבה) היא חשה מחנק, מוצפת בדמעות, מרבה לחלום שהנאשם שב ואונס אותה, שכולם רודפים אחריה, מסתכלים עליה, נזכרת בארוע וחשה השפלה גועל ובחילה.

המתלוננת הביעה רצונה להעיד בפני בית המשפט כחלק מההתמודדות עם הארוע ומהשיקום.

5.במועד הדיון בו הוצג ההסדר והטיעונים לעונש, המתלוננת לא נכחה וזאת לאחר שהתייצבה לישיבה קודמת, בה לא התקיים דיון, בשל העדר מתורגמן לשפה הטיגרית, שפת הנאשם.

6.ב"כ המאשימה טענה כי בארוע נשוא הרשעתו הקודמת היה הנאשם בגילופין ובשעת לילה תקף מתלוננת אותה הכיר הכרות שטחית וכן תקף את בן זוגה בכך שנשך אותו בצווארו ואף החזיק סכין ואיים באמצעותו. דינו נגזר לאחר ששהה ששה חודשים ושבוע במעצר ובית המשפט הסתפק בימי מעצרו, השית עליו כשמונה חודשי מאסר על תנאי והורה לגרשו מהארץ.

בשל תקלה, הנאשם לא גורש ושוחרר.

יום למחרת, ביצע את העבירות נשוא תיק זה.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בארוע מתמשך שהתרחש לאור יום, תוך בחירה שרירותית במתלוננת. מעשיו של הנאשם בוצעו לעיני אחרים, מבלי שיש בכך כדי להרתיעו. גם לאחר התערבותה של המתלוננת 2, הנאשם לא חדל ממעשיו, תקף את שתי המתלוננות. בחקירתו ציין כי על פי תרבותו, כשגבר רוצה לקיים יחסי מין עם אישה, הוא עושה כן מבלי להתחשב ברצונה ואפילו בכח.

ב"כ המאשימה הוסיפה כי ההסדר שהושג הינו מקל, מאחר ובהליך המעצר ניתנה הצהרה מטעם המדינה לפיה תסגור את התיק לאחר שב"כ הנאשם יסדיר את גירושו מהארץ .

לטענתה, המדובר בטעות של המדינה והמאשימה התחשבה בעקרון ההסתמכות של הנאשם במהלך המו"מ בין הצדדים.

7.הסנגור טען, כי הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו כבר במשטרה והביע חרטתו. בהליך הקודם הנאשם הביע הסכמתו לגירושו מהארץ ובסיבה בלתי ברורה שוחרר מהכלא ולא גורש. עם שחרורו יצא הנאשם לחגוג, שתה אלכוהול וביצע את העבירות כשהוא שתוי.