מדינת ישראל נ' בראל

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 03.03.11 בשעה 20.10 או בסמוך, ברחוב סלמה 79 תל אביב, נהג הנאשם תוך שהוא אוחז בטלפון נייד. בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר לוויטס נתן. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר עמד בסלמה 79 למטרת אכיפה, השוטר זיהה את הנאשם אוחז בטלפון נייד ביד שמאל מול פיו השוטר רשם בדו"ח "(לא מדובר במכשיר קשר)" כאשר הרכב חלף על פני השוטר. השוטר עצר את הנאשם ונרשם לנאשם דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: אני מוכן להישבע על זה, זה היה מכשיר קשר.

בבית המשפט טען הנאשם, כי אכן עבר במקום. קיבל מהסדרן כתובת, אישר לסדרן שהוא נוסע לכתובת. עצר אותו שוטר ואמר לו שדיבר בטלפון. לדברי הנאשם מדובר במכשיר קשר שהיה מונח על הרגל. הנאשם לחץ על מכשיר הקשר כאישור שקיבל את הכתובת. הנאשם הבחין לראשונה בשוטר ברמזור שעה שהוא עצר אותו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

הנאשם אישר בפני כי אחז במכשיר קשר שעה שהשוטר ראה אותו. לעומתו טען השוטר כי ראה אותו משוחח בטלפון וציין ברחל ביתך הקטנה כי לא מדובר במכשיר קשר.

ברע"פ  7593/07 אישרה הנשיאה ד' ביניש את קביעת בית הדין הצבאי בעת69/06 כי דינו של שימוש במכשיר קשר כמהוא כשימוש בטלפון נייד ובית המשפט חזר על ההלכה שנקבעה ברע"פ 4133/99 צימרינג נ' מדינת ישראל בה נקבע כי חל איסור על שימוש במכשיר קשר. ברע"פ 7593/07 נקבע כדלקמן:

"בית הדין הצבאי לערעורים קיבל את ערעור המשיב, והרשיע את המבקש. בפסק הדין נקבע, כי מכשיר קשר מהווה "מכשיר טלפון" לצורך התקנה. לפיכך, גם בהנחה שמכשיר ה"מירס" הינו מכשיר קשר, היה על המבקש להשתמש בדיבורית, כקבוע בתקנה 28(ב). בית הדין אף דחה את טענתו של המבקש, שלפיה פעולתו נכללת בגדר הסייג הקבוע בתקנת-משנה (א). נקבע, כי תכליתה של התקנה היא בטיחותית. החובה לאחוז בהגה בשתי הידיים נועדה לשמור על השליטה ברכב ולמנוע את הסחת דעתו של הנהג. הסייג נועד להחריג מגדר החובה מצבים שבהם הבטיחות מחייבת דווקא את הסרת היד מן ההגה. אולם, נפסק, כי הסרת ידו של המבקש מההגה והאחיזה במכשיר לא נועדו לשמירה על הבטיחות. הפעולה נעשתה למטרה אחרת – מבצעית ולא בטיחותית. לפיכך, היה טבוע בה פוטנציאל לפגיעה בבטיחות הנהיגה. משכך, קבע בית הדין, פעולתו של המבקש אינה נופלת לגדרו של הסייג. לפיכך, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו."

כאמור גם אם הייתי מקבל את טענת הנאשם כי הוא השתמש במכשיר קשר. הרי שהנאשם עבר את העברה של שימוש בטלפון. שימוש במכשיר קשר שהינו טלפון למעשה, צריך להיעשות באמצעות מכשיר דיבורית.מעבר לכך אציין כי דבריו של השוטר היו אמינים עלי. שעה שהעיד בצורה כנה ועניינית ולא מצאתי כי נפלו ברישום הדו"ח ליקויים.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ב' טבת כסלו תשע"ב , 28 דצמבר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: