מדינת ישראל נ' בראזי(עציר) ואח'

גזר דין

בהמשך להודייתם בעובדות כתב אישום מתוקן הורשעו הנאשמים בעבירות כדלהלן:

נאשם 1 - הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן: החוק] ונאשם 2 –סיוע להצתה לפי סעיף 448 (א) רישא + 31 לחוק.

עובדות כתב האישום המתוקן, הצריכות לעניין:

על רקע סכסוך בין הנאשמים לבין משפ' הייב, המתגוררת בסמוך לנאשמים בכפר שעב [להלן: הכפר], הגיעו הנאשמים ב- 18.5.13 בסביבות השעה 01:45 ברכבו של נאשם 2 [להלן: הרכב] עד לשער בית הייב, יצאו מהרכב וזרקו בקבוקי בירה לעבר הבית. בני משפחת הייב יצאו לקראתם והנאשמים הוציאו מהרכב בלון גז לבישול, פתחו את הבלון וגילגלו אותו לתוך חצר בית משפחת הייב וכן זרקו בקבוקי בירה לכיוונם של בני משפחת הייב. במקום התפתחה תיגרה, לאחריה ברחו הנאשמים ברכב, בו נהג נאשם 2.

בסביבות השעה 02:00, לאחר שנאשם 1 החליט להצית רכבים השייכים לבני משפחת הייב ונאשם 2 החליט לסייע לו בכך, הגיעו השניים לתחנת דלק יבור, הנמצאת בסמוך לכפר. נאשם 1 מילא שני בקבוקי פלסטיק של ליטר וחצי בדלק [להלן: הבקבוקים] והם חזרו לכפר ונסעו למקום חניית משאית, השייכת למעסיקו של כאמל הייב, בה עושה האחרון שימוש [להלן: המשאית]. נאשם 2 עצר את הרכב בסמוך למשאית, נאשם 1 יצא מהרכב כשבידו אחד הבקבוקים, ניפץ באמצעות אבן את החלון הימני של המשאית, שפך דלק מהבקבוק לתוך תא הנוסעים של המשאית ושילח בה אש במזיד. המשאית עלתה באש וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים כבדים. לאחר מכן נסעו הנאשמים ליער ואחר הגיעו בסמוך לבית משפחת הייב, במטרה להצית רכב נוסף השייך לעיסאם הייב. אך הם ברחו ברכב, מבלי שעלה בידם להשלים את תוכניתם, לאחר שהבחינו בניידת משטרה ובבני משפחת הייב שנאספו בסמוך לבית.

לבקשת הצדדים, כיוון שעניינו של נאשם 2 נדחה לצורך השלמת תסקיר שירות המבחן, הופרד הדיון בגזר דינם.

תסקיר שירות המבחן

בן 19, רווק המתגורר עם משפחתו בכפר שעב. אביו מתקיים מקצבה ואינו עובד. אימו, עקרת בית. 4 מאחיו נשואים ומנהלים בתים עצמאיים, אח אחד סובל מנכות לאחר פציעתו בת"ד ואחות אחת סובלת מנכות נפשית. הנאשם הבן הצעיר.

הנאשם למד 10 שנות לימוד ונשר מבית ספר בעקבות הישגים נמוכים ואי יכולתו להסתגל למסגרת הלימודית. לאחר מכן עבד לדבריו כטייח עם קבלן מהכפר. לא הוצגו אישורים.

הנאשם תיאר ילדות קשה, כמפורט בתסקיר. מגיל 13 החל לצרוך אלכוהול בכמויות מוגברות בחברת נערים ומגיל 15 החל לעשות שימוש בסמים ופיתח בהם תלות כפייתית. מדבריו עולה כי עד מעצרו הנוכחי, עבר מספר נסיונות כושלים של גמילה מסמים ומאלכוהול. הוא ביטא רצון עז לעבור הליך טיפולי של גמילה מחומרים פסיכואקטיביים והדגיש כי מעצרו השפיע עליו וגרם לו להבין חומרת מצבו.

מהר"פ שלו עולה כי ב- 18.2.13 הוא נדון בגין שתי עבירות של החזקה ושימוש בסמים, אותן ביצע ב- 4.11.11 ובין היתר, הוטל עליו צו מבחן. הוא הופנה אז ליחידה לטיפול בהתמכרויות של "אל סם", השתלב בטיפול פרטני ומסר בדיקות שתן. בשלב מאוחר יותר, הופנה לקהילה הטיפולית במלכישוע ולמרות שהצהיר על מוכנותו ועמד בדרישות וועדת הקבלה של המקום, חזר בו בטענה שאין ביכולתו לעזוב את הבית, מאחר ובני משפחתו לא יוכלו להסתדר בלעדיו ועל כן, הוחזר לטיפול ב"אל סם". מעצרו בתיק זה, ב- 18.5.13, היה בתוך תקופת המבחן (6 חודשים), שהוטלה עליו כאמור ב- 18.2.13.

הנאשם קיבל על עצמו אחריות חלקית לביצוע העבירות דנן. לטענתו, היה נתון אותו זמן תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים, שפגעו בערנותו ובכושר השיפוט שלו. לדבריו, הסכסוך עם השכנים החל כששתה אלכוהול עם אחיו, נאשם 2, בחצר ביתם וזרק את הבקבוק לעבר בית משפחת הייב (המתלוננים). המתלוננים יצאו מפתח ביתם, או אז אביו ואחיו ניסו להתערב ולהרגיע את הרוחות, אך הוא חש כי בני ביתו פוגעים בו ומזלזלים בו. מכיוון שהיה שתוי ופגוע, זרק את בקבוקי הבירה ובלון גז לבישול ומשם, המשיך לתחנת הדלק וכדי להצית את הרכבים כשהוא פועל מתוך תחושת הפגיעות שלו.

עוד ציין כי נערכה סולחה בין משפחתו למתלוננים ומאז מעצרו, לא היה לו קשר עם המתלוננים.

בשיחה טלפונית עם אביו, הלה אישר כי נערכה סולחה בע"פ עם המתלוננים וכי אין בידו מסמך בכתב המאשר זאת.

בהתחשב במידת האחריות החלקית שלקח על עצמו, קשיי העבר שלו להיעזר בגורמי טיפול, היעדר דמויות הוריות משמעותיות, התמכרותו מגיל צעיר מאוד, התנהגותו האימפולסיבית והקושי שלו לשלוט בכעסים, כמו גם חומרת העבירות שביצע, ההערכה היא כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד.

לפיכך ולצד העובדה שאת העבירות דנן ביצע כאמור, בעודו בצו מבחן ובמסגרת של הליך טיפולי לגמילה מסמים ומאלכוהול, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית לגביו; והציע להטיל עליו עונש מאסר בפועל והמליץ על שילובו בהליך טיפולי לגמילה במסגרת שב"ס.

ראיות לעונש וטיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הגישה במסגרת טיעוניה את תמונות הנזק הממשי שנגרמו למשאית הגדולה שהצית הנאשם, שצולמו על ידי שירותי כבאות והצלה וכן את גיליון ר"פ שלו.

היא טענה כי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, מצביעות על חומרת המעשים ועל התכנון שקדם להם, על חלקו המרכזי ביותר של הנאשם ועל נזק חמור צפוי. היא טענה כי העובדה שלא נגרם נזק חמור עוד יותר, אינה צריכה לעמוד לזכותו של הנאשם, שכן הנזק נמנע בפעולה יעילה ומהירה של כוחות כיבוי אש והמשטרה. עוד טענה כי מדובר בפגיעה קשה בערך החברתי של "שלום הציבור ורכושו" והפנתה לפס"ד המצביעים על עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות.