מדינת ישראל נ' בר(עציר)

גזר דין

הנאשם צעיר יליד 11/89, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של כניסה למגורים וגניבה, על כך שבתאריך 25.12.09, קרי, סמוך לאחר שמלאו לו 20, הכיר אדם שהינו חירש-אילם במועדון והאחרון הזמינו לדירתו למטרות חברתיות.

הנאשם נענה להזמנה ונכנס לדירתו של המתלונן, כשבכוונתו לגנוב מתוכה רכוש. לאחר שהמתלונן נרדם, גנב הנאשם מדירתו מחשב נייד, מצלמה דיגיטלית, תיק כחול עם דיסקים ונעלי נייק ויצא ממנה בקפיצה מהחלון.

את העבירות ביצע הנאשם כשמאסר על תנאי של 15 חודשים היה תלוי ועומד כנגדו מבית משפט לנוער בגין שני מעשי שוד שביצע בשנת 2006.

עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מצביע על כך שחרף גילו הצעיר הצליח לצבור לחובתו 7 הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות, בהן עבירות אלימות, רכוש, בריחה ממשמורת חוקית ואחרות.

הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הינם מעבר לפגיעה ברכושו של הזולת גם פגיעה באמון שנתן בו המתלונן.

אינני מתעלמת מטענות ב"כ הנאשם לפיהן נוצל הנאשם על ידי המתלונן, אולם עובדה זו לא רק שאינה מופיעה בעובדות כתב האישום, אלא שאף לא הוכחה ולא הוסכמה על דעת המאשימה ולפיכך משקלה מזערי, אם בכלל.

נוכח גילו הצעיר של הנאשם והמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו, הופנה לקבלת תסקיר מבחן. שירות המבחן הניח תסקיר שבלשון המעטה אינו מעודד כלל ועיקר. מהתסקיר עולות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר העובדה כי כבר מגיל צעיר החל את דרכו בפשע, כשנסיונות חוזרים ונשנים לשלבו באפיקי שיקום כאלה ואחרים כשלו, כשפעם אחר פעם עזב את המסגרת הטיפולית בקהילות השונות, אשר ניסו לסייע לו להיגמל להתמכרותו לסם, ואולי בכך לסייע לו לצאת ממעגל העבריינות.

דא עקא שגם הנסיון האחרון שנעשה על ידי שירות המבחן כשל, כאשר בתאריך 24.9.13 החל הנאשם טיפול בקהילה הטיפולית רוח מדבר וכבר בחלוף 5 ימים – בתאריך 29.9.13 – החליט לעזבה.

הנאשם אומנם יצר קשר מיידי עם קצינת המבחן עם עזיבתו את הקהילה הטיפולית, תיאר את קשייו להימנע משימוש בסמים במסגרת הקהילה וביקש להשתלב בטיפול גמילה נפשי ארוך טווח במסגרת קהילה טיפולית. שירות המבחן נענה לבקשתו והיפנה אותו לקבלת טיפול ל"טיפולית בראשית", הנמצאת בקהילה הטיפולית מלכישוע. דא עקא, באותו יום בו היה אמור להיכנס לטיפול בקהילה, נעצר בגין חשד לביצוע עבירות של דרישת נכס באיומים. מאז הוא נתון במעצר עד תום ההליכים.

שירות המבחן אמנם התרשם שהנאשם זקוק לתהליך טיפולי אינטנסיבי, אך לא נמצאה לו מסגרת מתאימה בקהילות הטיפוליות שבפיקוח משרד הרווחה עקב עבירה שבעברו ולפיכך, לאור הערכתו כי חלופה שאינה טיפולית סגורה לא תצליח לאפיין מסוכנותו בהיעדר טיפול אינטנסיבי, לא באו בהמלצה טיפולית בעניינו והמליצו לשלבו בטיפול במסגרת מאסר הדומה במאפייניו לטיפול בקהילה טיפולית.

נוכח האמור בתסקיר המבחן, עתרה המאשימה להפעיל את המאסר על תנאי, להטיל על הנאשם במצטבר מאסר בפועל בגבול העליון של מתחם הענישה, שלדעת המאשימה נע בין 10 ל-25 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

ב"כ הנאשם ביקש להורות על הארכת המאסר על תנאי, בעיקר בהתחשב בכך כי מדובר תקופת מאסר ממושכת שאינה פרופורציונלית או מידתית לעבירה אותה ביצע ובהתחשב בנסיבותיו האישיות וברצונו לעבור הליך טיפולי מתאים.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו, הכיר בחומרת העבירה, הסביר כי בוצעה על רקע השימוש בסמים ועקב מצב נפשי לא קל שעבר באותה תקופה וביקש את רחמי בית המשפט.

סעיף 56 לחוק העונשין מאפשר הארכת מאסר על תנאי, אך זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מעבר לעובדה שאין המלצה של שירות המבחן להארכת המאסר המותנה, או לשילובו של הנאשם בשלב זה בטיפול שיהיה בו כדי להוציא ממעגל העבריינות, למדנו כי גם תוך כדי התקופה בה היה במעקב של שירות המבחן, אשר ביקש לסייע לו להיקלט בקהילה טיפולית, שב וביצע לכאורה עבירות נוספות שבגינן הוא נתון כיום במעצר עד תום ההליכים.

משכך, לא מצאתי נסיבות וטעמים מיוחדים המאפשרים את הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו. העובדה שמדובר בתקופת מאסר על תנאי לא קצרה, כמו גם הנתונים שמסר ב"כ הנאשם ושעלו מהחלטת כבוד השופט לנדמן ז"ל בת.פ 18931-09-10, יובאו בחשבון בעת שאקבע את אורך תקופת המאסר לריצוי במצטבר למאסר על תנאי שהופעל.

מתחם העונש ההולם את ביצוע העבירה נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל, בהתחשב בנסיבות המקרה ובמדיניות הענישה.

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בנסיבות הקשורות בעבירה ובנסיבות שאינן קשורות לעבירה - אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1.אני מפעילה את המאסר על תנאי של 15 חודש מת.פ 520/06, של בית משפט מחוזי לנוער באר שבע.