מדינת ישראל נ' בר עם

החלטה

זוהי החלטה בטענה מקדמית אשר נטענה בתיק זה ע"י ההגנה.

עסקינן בטענה מקדמית מכח סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי ולפיה קיים פגם או פסול בכתב האישום בתיק זה וזאת בכך שהמאשימה ניסחה את הוראת החיקוק בכתב האישום כך שכוללת היא גם ציון בדבר עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין.

לשיטתה של ההגנה - המסתמכת על תוכן החלטה שניתנה ע"י בית המשפט העליון בבש"פ 7027/01 בענין "פרנסואה אבוטבול נגד מדינת ישראל" - ראוי כי בתיק שבפני אורה למאשימה לתקן את כתב האישום באופן שתימחק העבירה על סעיף 304 לחוק העונשין ותיוותר רק העבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה.

דין הטענה המקדמית להידחות.

הוראת החיקוק בכתב האישום בתיק שבפני נוסחה ע"י המאשימה בזו הלשון :

"גרימת מוות ברשלנות – עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז 1977 ביחד עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה התשכ"א -1961."

על מנת שתתקבל טענה מקדמית בדבר פגם או פסול בכתב האישום אשר יצדיק את תיקונו או ביטולו נדרשת בהקשר שבפני הגעה למסקנה כי קיים חוסר דיוק בציון הוראות החיקוק וכי זה האחרון עלול להטעות את הנאשם ולהביאו לנקוט קו הגנה שאינו הולם את הוראת החיקוק "האמיתית" אליה מתכוונת התביעה. ( ראה נא לענין זה בין היתר את ספרו של י. קדמי / על סדר הדין בפלילים / חלק שני / 2009/ עמ' 1278 ואילך).

אין בידי לקבוע כי ניסוח כתב האישום כפי שנוסח בתיק זה עלול להטעות את הנאשם ולהביאו כביכול לנקוט בקו הגנה שאיננו הולם את המהות.

אין בידי לקבוע כי בניסוחו של כתב האישום בדרך בה נוסח בתיק זה יש כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן בצורה הולמת .

בבש"פ 7027/01 אכן ביקר בית המשפט העליון את איזכורה ושילובה של הוראת סעיף 304 לחוק העונשין והביע עמדתו כי האישום בעבירה של גרימת מוות תוך כדי שימוש ברכב יכול ודי לו שיתבסס על הוראתו של סעיף 64 לפקודת התעבורה בלבד וכי כל תוספת לכך היא "בבחינת סרח עודף בלתי דרוש" , ואולם בית המשפט העליון גם ציין שם באותה נשימה כי בקיומה העצמאי של העבירה על פי סעיף 64 לפקודת התעבורה אין ולא היה כדי למנוע מן התביעה להאשים אדם בעבירה של גרימת מוות תוך כדי שימוש ברכב על יסוד שילוב הוראותיה של סעיף 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה.

ובמילים אחרות : דומני כי מסקנה מתבקשת היא שככל שניתן לראות – אם בכלל ניתן לראות – את שילובו של סעיף 304 לחוק העונשין בכתב האישום בתיק שבפני כ"פגם או פסול" , אין אלה מגיעים כדי הצדקה להורות על תיקונו של כתב האישום.

גם מקום אשר בו קיימת הסכמה כי קיים "פגם או פסול" בכתב האישום "אך זה לא גרם לקיפוח הנאשם בהגנתו, 'תיקונו' הינו חסר משמעות וניתן להמשיך בדיון על אף קיומו " . ( ראה נא – ספרו של י.קדמי / על סדר הדין בפלילים/ חלק שני/ א'/2009/ עמ' 1284 סיפא ).

לאור כל האמור לעיל נדחית בזאת הטענה המקדמית והעתירה לתיקונו של כתב האישום..

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"א, 24 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: