מדינת ישראל נ' בר נוי

בפני

כב' השופט שלמה בנג'ו

כתב האישום:

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ביום 4.12.08 בשעה 07:15 לערך, נהגה ברכב פרטי מסוג מזדה מס' 8487359 בקרית מוצקין, ברחוב יוסף הלוי והגיעה לצומת עם רח' החשמונאים (צומת T), בו מוצב תמרור עצור בכיוון נסיעת הנאשמת ומסומן מעבר חצייה.

אותה עת, חצתה את הכביש, משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת הנאשמת, הולכת הרגל גב' אזרזר נחמה (להלן: "הולכת הרגל") אשר הספיקה לחצות כ-7 מטרים ממעבר החצייה עד שנפגעה ע"י רכב הנאשמת.

הנאשמת מואשמת בכך שנהגה את רכבה ברשלנות, היות ולא הבחינה בהולכת הרגל ולא אפשרה לה להשלים את החצייה בבטחה, פגעה בה עם חזית רכבה והפילה אותה לכביש.

עוד נטען בכתב האישום, כי בהיותה מודעת למעורבותה בתאונה, עזבה הנאשמת את המקום מבלי להשאיר פרטים ומבלי להגיש לנפגעת עזרה מתאימה.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה, ונזקקה לטיפול רפואי.

הנאשמת הואשמה אפוא בביצוע העבירות הבאות:

התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף - עברה לפי תקנה 21(ב) (2) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961+ סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961.

נהיגה רשלנית - עברה לפי סעיף 62(2)+38(2) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961.

אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה – עבירה לפי סעיף 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

אי הגשת עזרה לנפגע תאונת דרכים- עבירה לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961+ סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה - עבירה לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה +סעף 38(1) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961.

תשובת הנאשמת לכתב האישום וגדר המחלוקת:

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום, בא כוחה אישר כי אכן הנאשמת נהגה את רכבה במקום ובזמן המצוינים בכתב האישום אך כפר באחריות הנאשמת לתאונה.

ראיות התביעה:

להוכחת האמור בכתב האישום, העידה המאשימה את הולכת הרגל, בוחן התנועה מר חורי רימון, ואת השוטר מר שי עמרני שגבה את הודעת הנאשמת. כמו כן, הוגשו מסמכים שונים, למהותיים מבינהם אתייחס בהמשך הדברים. תחילה אפנה לגרסת עדי התביעה.

הולכת הרגל הגב' נחמה אזרזר, העידה כי ביום התאונה שמה פעמיה למרכז לייעוץ תעסוקתי בחיפה לאחר שקיבלה לדבריה מכתב הפניה מהצבא. היא הלכה לכיוון תחנת האוטובוס ברחוב הרב לוי הסמוך לרח' החשמונאים, והתכוונה לחצות במעבר החצייה שבמקום וזאת לאחר, שלדבריה, הסתכלה אם יש תנועה משני הכיוונים. מצדה הימני הגיע רכב שנעצר לפני מעבר החציה (רכב הנאשמת). הולכת הרגל הביטה בנהגת וראתה שהיא הסתכלה עליה, ולכן החליטה לעבור כשפתאום הנאשמת החלה בנסיעה ופגעה בה. כתוצאה מהפגיעה, היא נפלה על מכסה המנוע, צרחה, ושרטה את מכסה המנוע עם טבעתה. היא ציינה, כי נמעכה על מכסה המנוע. עוד ציינה, כי היא נבהלה מאד. היא קמה והביטה בנהגת וזו השיבה לה מבט. היא (הולכת הרגל) המשיכה ללכת לעבר השני של מעבר החציה, ואז הנאשמת האיצה ועזבה את המקום. לדבריה, היא הייתה בהלם ורשמה את מספר הרכב בטלפון הנייד שלה כשהיא זכרה במיוחד חמש ספרות ממספר הרישוי. היא אמרה שהיא זוכרת במדויק את הצירוף "84" ויתכן שאת שאר הספרות לא זכרה בסדר הנכון. בשלב מאוחר יותר באותו יום, לכששבה לביתה, הלכה לחפש את הרכב באזור יחד עם האחים שלה. הם הבחינו ברכב בסמוך למקום התאונה. אחיה הבחין בשריטה על מכסה המנוע ורשם את מס' הרכב המלא, לאחר מכן הלכה לרופא שם איבחנו לה שבר בעצם הבריח של כתף ימין. הולכת הרגל טוענת כי קיימות לה עד היום בעיות חמורות מאד בכתף.