מדינת ישראל נ' בר כוכבא (עציר)

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשם עפ"י הודייתו במסגרת הסדר בכתב אישום מתוקן ולאחר שהוסבר לו כי בית המשפט אינו כבול להסדר בעבירות לפי הסעיפים 192, 273 ו-275 לחוק העונשין 1977-תשל"ז.

עסקינן בעבירות מיום 23.2.10.

כעולה מכתב האישום, הרי במסגרת מ"ת 602-06-09 מיום 3.12.09 הורה בית המשפט כי על הנאשם לשהות בתנאי מעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני בראש העין, רחוב הירקון 41 בפיקוחם של אלון יחיאל ומתניה סירי לחילופין. בתאריך 23.2.10 בביתו של הנאשם ביקש שוטר שמעון בן שושן מהנאשם כי יתלווה אליו לתחנת משטרה. אותה עת הטלפון בביתו של הנאשם צלצל והנאשם ביקש לענות לצלצול, אך השוטר הורה שלא יעשה כך, מאחר והוא טרם חקירה, שאז תקף הנאשם את השוטר , דחפו באמצעות הטלפון וגרם לו למעוד. מיד ובסמוך תקף הנאשם את השוטר בכך שהלם באמצעות ידיו בגופו, ופצעו באמצעות עט שאחז, בכך שדקר אותו באזור מרפקו. משניסה שמעון להוציא את העט מידו של הנאשם, איים עליו הנאשם באומרו "תוציא, תוציא את העט, אני אביא לך לדרמן, אני אדקור אותך". בהמשך לכל אלו הובא הנאשם למשטרה, ומשהוכנס למשרדו של הרמ"ח שי גז החל לצעוק, למשרד נכנס השוטר שביט חלה ושחרר מעט את אזיקיו של הנאשם. הנאשם נצמד לשביט ואיים עליו שיפגע בו ותקפו בכך שנגח בראשו.

בכל אלו בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם.

ניתנה והודעה היום ג' אב תש"ע, 14/07/2010 במעמד הנוכחים.

ליה לבאון, סגנית נשיאה

גזר דין

הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון.

עסקינן בתיק שתחילתו בטעות, כאשר היה מי שסבר כי תנאי השחרור בערובה הופרו.

בפועל לא היתה שום הפרה של תנאי השחרור בערובה, אלא שכאשר ראה הנאשם שוטרים מכאן ואילך איבד את העשתונות וביצע עבירות פליליות. התחיל הדבר בדחיפתו של שוטר שביקש את הנאשם שלא לענות לטלפון, השוטר מעד, הנאשם חזר והלם באמצעות ידיו בגופו ופצע אותו, וגם השתמש בעט שאחז שגרמה לשריטה. כאשר הובא למשטרה כעצור בשל תקיפת שוטרים, ושוטר שביט חלה בא לעזרתו בכך ששיחרר מעט את אזיקיו, נצמד אליו הנאשם ונגח בראשו.

אלו האירועים בהם הודה הנאשם.

הוצג לי הסדר טיעון. הסדר הטיעון מתבסס על מכלול הנסיבות, על מידת החומרה שבעבירות, ועל עברו הפלילי. עברו הפלילי של הנאשם אוחז 21 הרשעות קודמות, מרביתן בעבירות רכוש, סמים, וחלקן בעבירות אלימות.

נאשם זה יוצא ובא בבתי משפט, ריצה תקופות מאסר ממשיות, ידוע לי גם כי לאחרונה זוכה בשני תיקים נפרדים ואין לי ספק כי אם היה מי שהיה נותן עליו חסות והיה מצליח להגן עליו מפני מזגו החם, לא היה מסתבך בעבירות בכזה קצב.

כאמור העבירות בוצעו בעת שהנאשם היה משוחרר בערובה, ולא הפר תנאים. מציינת אני זאת בהתחשב בכך שלמעשה מיד עם תום ריצוי תקופת המאסר שתוטל עליו, יעמדו בתקפם תנאי השחרור בערובה האחרונים ממ"ת 602-06-09 כפי שנקבעו ביום 3.12.09.

הצדדים עותרים לכיבודו של ההסדר.

הנאשם, בטיעון שובה לב, מבקש כי תקופת המאסר שתוטל עליו תקוצר ב-15 ימים, אך ורק מן הטעם שבסמוך למועד שחרורו חוגג עם ישראל חגים, והוא לא יצליח להערך לקראתם, לא יצליח להגיע לבט"ל, לא יסדיר את זכויותיו וכך שוב יהיה מושלך ברחובות.

מציינת אני כי גם אם יכול שדברים אלו נכונים הם, עדיין מעת שישוחרר חייב הוא לחזור לתנאי השחרור בערובה הקיימים, כך שראשית לכל לא יהיה מושלך ברחובות.

מעבר לכל אלו – נכון הדבר שביהמ"ש מודיע כי אינו כבול להסדר, אך כל זה בעניינו של הנאשם, שהוא שהודה במסגרת הסדר, לגביו נקבעו תנאים בהסדר, ולא לגבי התביעה. תפקידו של בית המשפט להסביר לנאשם את הדברים, שהרי ההודיה היא בשל תנאים שהושגו ובשל כך לקח הוא אחריות.

מעבר לכל אלו, ולאחר ששקלתי את כל הדרוש, ובהכירי את הנאשם תקופה ארוכה, מוצאת אני לכבד את ההסדר בדרכי, ולהטיל על הנאשם 7 חודשי מאסר פחות 10 ימים לריצוי מיום מעצרו 23.2.10, כולל.

כמו כן מוטלים 6 חודשי מאסר אותם לא יישא, אלא אם בתוך 3 שנים מעת שישוחרר יחזור ויעבור על אחת העבירות בהן הודה והורשע.