מדינת ישראל נ' בר יוסף אבינעם

הכרעת דין

מבוא:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחס לו, כי ביום 14.08.10 בשעה 09.10, בנוהגו ברכב פרטי בכביש המוביל מאזור תעשיה ליגד לכביש 443 כיוון צפון לדרום (אזור מודיעין) , עקף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף שלא נמצא לצידו הימני קו קטעים. על בסיס זה נטען, כי הנאשם ביצע עבירה על הוראת תקנה 47 (ה) (5) לתקנות התעבורה.

אין חולק, כי הנאשם עקף רכב פרטי אשר נסע לפניו. ואולם, לגרסת התביעה רכב הנאשם עבר לנתיב הנגדי תוך חציית קו הפרדה רצוף המפריד בין שני המסלולים.

פרשת התביעה:

51מטעם התביעה העידו 3 עדים, שהם שוטרים מתנדבים, ביחידת רוכבי אופניים.

עת1, פקד שפס אברהם מפקד יחידת האופניים, ערך מזכר ת1, מסר כי בשעה שהוא ועת2, רכבו על אופניהם במקום האמור בכתב האישום, ראה בברור את רכב הנאשם עוקף רכבו של מתנדב נוסף (עת3) בזמן שרכב זה עבר לידם, כאשר הוא חוצה קו הפרדה רצוף, לאחר מכן הרכב פנה ימינה לכיוון מודיעין, עת3 נסע אחריו עצר אותו, הנאשם ניסה להמשיך לנסוע, עת1 הגיע אל הרכב והציג תעודה, לדבריו הנאשם היה עצבני מאוד, הכחיש את העבירה וטען שהשוטרים דיברו באמצע הכביש וכן שהדבר יגיע לשר המשטרה.

העד הכחיש טענה זו שעדי התביעה המעורבים עמדו ושוחחו באמצע הכביש, חזר ואמר שהיו ברכיבה והרכב שבו נהג עת3 עבר לידם בנסיעה איטית וסימן להם עם היד. אציין כי בגרסתו בחקירה הראשית ציין העד כי רכבו על המדרכה, ובמזכר ת1, נרשם כי רכבו בכביש.

עוד אציין כי העד הכחיש שהשוטרים התייעצו לגבי העבירה אותה יש ליחס לנהג הנאשם.

ציין כי נשאו שלטי משטרה על האופניים.

העד זיהה את מקום העבירה בתמונות אותם הציג לו הנאשם במסגרת החקירה הנגדית (נ1), ושם נראה ברור הקו הלבן, ולאחר המשך עיון בתמונה נ3, העד מסר כי הנו בטוח שרכבו על המדרכה.

עת2, שוטר מתנדב רונן גלזר, אשר ערך מזכר ת2, מסר כי רכב על אופניו ליד עת1, צפה ברכב הנאשם עוקף רכבו של עת3, תוך חציית קו לבן, בשלב הראשון של עדותו, העד לא זכר האם רכבו על הכביש או המדרכה, ואף הוא נכח בשיחה עם הנאשם לאחר שהגיע למקום העצירה, ושמע את הנאשם אומר שנאלץ לעקוף אותם שכן עמדו לרוחב הכביש וכן שהדבר ידווח לשר המשטרה.

בחקירתו הנגדית העד אישר כי הבחין בעבירה כאמור בכתב האישום, הוא טען כי רכב או על השול או על המדרכה, רכבו של עת3 לא עצר לידם אך יכול להיות שנופף לשלום, העד זיהה את מקום העבירה בתמונה אותה הציג לו הנאשם (נ1), הצביע כיצד בוצעה העבירה כאמור בכתב האישום, על גבי תמונה נ2, לא זכור לו כי היה דין ודברים בין השוטרים על מהות העבירה, העד חזר ואישר כי צפה בנאשם מבצע את הנאשם, ולאחר עיון בתמונות טען כי רכבו על המדרכה – אין ספק שמלבד מיקום הרכיבה, דהינו בכביש או במדרכה, הרי עדותו תמכה בגרסת חברו לרכיבה עת1.

עת3, שוטר מתנדב יעקב קמין, ערך את כתב האישום וההזמנה לדין (כולל נסיבות המקרה) ת3, זיכרון דברים מקוצר לרוכבי אופניים, בנוגע לדברי הנאשם ת4, וכן זיכרון דברים נוסף ת5, הכולל שרטוט של מקום העבירה, מיקום רוכבי האופניים, כיצד נעברה והיכן נעצרו הרכבים לאחר מכן.

על פי גרסתו, בהיותו בתפקיד ביחידת האופניים נסע ברכב חילוץ, ובזמן שעקף בזהירות את שני רוכבי האופניים שהיו מסומנים בשלטי משטרה, הגיע רכב הנאשם מאחוריו ועקף משמאל לקו הפרדה רצוף לבן, בחריקת צמיגים, הוא נסע אחריו, כ- 100 מטר לאחר הצומת עד לעצירה (הסמוכה למקום הארוע), הוא אותת לו לעצור, הזדהה לפני הנאשם בתעודה לאחר שזה עצר, תחילה סרב הנאשם לשתף פעולה וניסה להמשיך בנהיגה, תוך הפנית רכבו לנתיב הנסיעה הימיני תוך סיכון משתמשי הדרך, העד כרז לו בקול כי הוא מסרב להוראות שוטר ושיחזור לשול הימני, ושוב הציג תעודה ואז הנהג חזר לשול. בינתיים הגיעו הרוכבים (עת1 ו-עת2), שגם הציגו תעודות מנוי, העד שוב הזדהה, ורק אז הנהג התרצה מסר רישיונות, תחילה סרב לענות מדוע חצה קו הפרדה ואחר כך ענה שיש לו תשובה ארוכה, העד הסביר לו שאין זה המקום לתשובות ארוכות, וגם אין לו אמצעים לרשום תשובה ארוכה, אחר ענה הנאשם אתם שקרנים, לא עברתי קו לבן, אני לא אקח את ההזמנה, וניסיתי לנסוע כי לא נתת לי פרטים שלך (דברי הנהג רשומים בת/3, בת4 ובת/5).

בשרטוט שנערך בכתב יד כאמור בת/5, ישנו הסבר גרפי למיקום העבירה, מיקום רוכבי האופניים, צורת העקיפה מעבר לקו הלבן ודרך עצירת הנאשם.

עוד אציין כי הנאשם הציג לעד תמונות של מקום האירוע נ4 ו-נ5, והעד זיהה את מקום העבירה, את מיקום הרוכבים, וסימן היכן נעברה העבירה – למעשה בתמיכה מוחלטת לדרך בה תוארה העבירה ע"י עת1 ו- עת2.

במהלך החקירה הנגדית העד ציין כי יכול להיות שהרוכבים (עת1 ו- עת2), היו בתחילת הפניה (דהינו תחילת נתיב המוביל לפניה ימינה) על המדרכה, העד ציין כי בכוונתו המקורית היה לפנות שמאלה, אך עדין לא החל בפניה.

לסיום עדותו העד טען כי הזדהה מספר פעמים כשוטר ואם היה דין ודברים בינו לנאשם היה רושם הכל (ולא נרשם דבר מה חריג לגבי התנהגות), הוא לא עצר את הנאשם כבורח ממעצר, ואם היה מגע גוף בינו לנאשם הדבר היה נרשם – ושוב יש לציין כי לא נרשם דבר.

פרשת ההגנה: