מדינת ישראל נ' בר טל

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 13.7.11, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה פ.ל. מספר 27230/11, כאשר במקביל, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופו נמצאו תוצרי חילוף של סם מסוכן מסוג חשיש/מריחואנה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ביום 30.10.11 טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזרה על האמור בבקשה וטענה כי המשיב עורר חשד באופן נהיגתו ומשנעצר, הפגין התנהגות "לחוצה" מאוד. בעל גופו נמצאה סיגריה מגולגלת, לגביה השיב כי מדובר במריחואנה רפואית, אך נמנע מלהציג אישור לגבי טענה זו.

לדבריה, המשיב הודה בחקירתו במשטרה כי עישן חשיש מספר ימים לפני האירוע. ב"כ המבקשת הפנתה לחוות דעתו של ד"ר גופר ולממצאיו.

ב"כ המבקשת טענה כי יש מסוכנות בהמשך נהיגתו של המשיב, בין היתר לאור עברו התעבורתי, הכולל 28 הרשעות קודמות, משנת 1984 וכן בשים לב לעבירות פליליות ישנות, שעניינן פקודת הסמים המסוכנים.

ב"כ המשיב, מצידה, טענה כי אין מקום להארכת הפסילה ויש להחזיר למשיב את רישיונו לאלתר ולחילופין, יש לקצוב את משך הפסילה.

ב"כ המשיב טענה תחילה כנגד קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וזאת בהסתמך על ליקויים שונים, לשיטתה, בשרשרת דגימת הדם ובטפסים השונים.

כמו כן, טענה ב"כ המשיב כי אין ראיות לכאורה להוכחת השפעת הסמים המסוכנים על אופן נהיגתו והתנהגותו של המשיב, תוך שהיא מפנה לע"פ 8250-02-08, מדינת ישראל נ' סובינסקי.

לבסוף, טענה ב"כ המשיב כי עברו התעבורתי של המשיב, אינו מעיד על מסוכנות כלשהי וכי עברו הפלילי התיישן. 

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 12.7.11, בשעה 16:00 לערך, נהג המשיב ברכב בתל אביב, בשדרות רוקח ובהגיעו בסמוך למרכז על שם יצחק רבין, נצפה על ידי שוטר כאשר הוא נוהג באופן שהעלה את חשדו של השוטר.