מדינת ישראל נ' בר-אל אוזנה

פסק דין

אני מזכה את הנאשם וזאת מחמת הספק.

הנאשם הואשם בכך שבעת שפנה פניית פרסה נהג בחוסר זהירות ,וגרם לתאונת דרכים בה נחבל בגופו המתלונן וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. הנאשם החל בביצוע פניית פרסה ובעת התאונה היה רכבו בניצב לנתיבי הנסיעה ובניצב למדרכה .

2. המתלונן שרכב על אופנוע נסע בדרך בכיוון נסיעת הנאשם.

3. לא ניתן במקום לבצע פניית פרסה ברצף אחד, וכדברי המתלונן המאשר כי " הוא לא יכול לעשות

פרסה במכה אחת אלא בשני חלקים" ( פרוטוקול עמ' 11 ש' 16) .

4. בזמן התאונה לא חנו כלי רכב בצד הכביש.

התביעה טוענת בסיכומיה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנאשם. לטענתה אין חולק שהנאשם החל בפניית פרסה, והתאונה ארעה תוך כדי ביצוע הפניה, ומאחר ואין לבצע פניית פרסה ללא סיכון לעוברי הדרך, ובפועל הסיכון התממש, הנאשם הפר חובה זו.

הנאשם בסיכומיו ביקש מבית המשפט להתעלם מסיכומי סנגורו ששוחרר מייצוג. הנאשם בסיכומיו ביקש לזכותו שהרי עשה כל שביכולתו לשם ביצוע פניית הפרסה כדין. הנאשם טוען שהאשמה רובצת דווקא על המתלונן שלא נהג באופנועו בנתיבו המותר בימין הדרך אלא נהג בשמאל הדרך, בנתיב המיועד לתנועה המגיעה מהכיוון הנגדי, ולא נתן דעתו לרכב הנאשם, שהיה בעצירה מלאה בניצב לדרך.

דיון והכרעה

נתיב נסיעת המתלונן

המתלונן מסר גירסאותיו במשטרה. הודעתו הראשונה נמסרה 4 ימים לאחר התאונה ( ת/5) להודעה זו צרף סקיצה. מהסקיצה עולה כי התאונה ומקום ההתנגשות ארעו בנתיב הימני, דהיינו בנתיב בו נסע המתלונן. עוד עולה מהסקיצה כי בצידי הדרך רכבים חונים. הודעתו השניה ( נ/1 ) נמסרה כחודשיים לאחר התאונה. בהודעה זו מוסר המתלונן " ...בשני צידי הכביש חונים כלי רכב..... הנהג ביצע פניית פרסה שמאלה ונעצר בניצב לכביש תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתי.. " הודעה זו תואמת את המתואר בסקיצה המצורפת להודעתו הראשונה . אינני יכול לקבל גירסה זו, מעיון בתמונות שצולמו עובר לארוע ( ת/4 ג) ניתן להתרשם כי בניגוד לגירסת המתלונן התאונה לא ארעה בנתיב הימני אלא ניראה שהתרחשה דווקא בנתיב השמאלי בכיוון נסיעת המעורבים וזאת כאשר הנתיב הימני פנוי לחלוטין. כמו כן ניתן להווכח כי במקום לא חנו כלל כלי רכב ( נ/4) . תשובותיו של המתלונן בבית המשפט אינן עומדות למול דבריו הברורים בהודעתו (נ/1) והסקיצה ( בגב ת/5).

האם המתלונן סטה מנתיב נסיעתו

בהודעתו במשטרה (נ/1) ציין המתלונן כי בלם את רכבו. המתלונן לא הזכיר כל סטיה מנתיב נסיעתו וגירסה זו משתלבת עם גירסתו (שנדחתה) ולפיה התאונה ארעה בנתיב הימני. בהודעתו אומר המתלונן כדלקמן: " ...ונעצר בניצב לכביש תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתי בלמתי ותוך כדי בלימה פגעתי עם חזית הקטנוע בצידו השמאלי.." גם עיון בסקיצה (בגב ת/5) מלמד כי המתלונן נסע הישר לדופן שמאל של רכב הנאשם הממוקם בניצב לנתיב הנסיעה .לעומת זאת בעדותו בבית המשפט מוסר המתלונן כי סטה מנתיבו בשל הסכנה. כפי שהוסבר לעיל ובניגוד לגירסת המתלונן מסתבר יותר שהתאונה ארעה בנתיב השמאלי ולא בימני ולפיכך תיתכנה שתי אפשרויות, האחת: המתלונן נסע בנתיב הימני וכשחש בסכנה סטה שמאלה ופגע ברכב הנאשם בהיותו בנתיב השמאלי, והשניה: המתלונן נסע בנתיב השמאלי, לא סטה כלל , וכשחש בסכנה בלם את אופנועו ואולם לא הספיק לעצור כליל וכתוצאה מכך פגע בדופן רכב הנאשם.

בהינתן ספק ,וודאי שעל הנאשם להנות ממנו , ואולם אף מעבר לכך. המתלונן לא הזכיר ולו ברמז, בהודעותיו במשטרה, סטיה מנתיב נסיעתו כדי למנוע תאונה, אילו המתלונן היה שותק כליל בנקודה זו אולי היה ניתן לומר שהסוגיה נשמטה בשל סיבה כלשהיא ,אבל לא כך היו פני הדברים שהרי המתלונן מסר, פוזיטיבית, שבלם את רכבו. לכן אך סביר להסיק כי גירסתו הינה שבזאת, היינו בבלימת הרכב, מתמצית תגובת החרום שהגיב לסכנה.

משכך יתקשה בית המשפט לקבל את עדותו הכבושה וההוספות שהוסיף בעדותו בבית המשפט בעניין הסטיה מנתיבו , עדות שמבקשת להצדיק ולהסביר את קרות התאונה דווקא בנתיב השמאלי.

לפיכך יש לקבוע בפרק זה כי לכל הפחות קיים ספק שמא המתלונן נסע בנתיב השמאלי, נתיב המנוגד לנתיב בו אמור להמצא, לא סטה מנתיבו אלא בלם בלבד ,למרות בלימתו לא הספיק לעצור, והתנגש בדופן שמאל של רכב הנאשם.

האם הנאשם נהג בחוסר זהירות