מדינת ישראל נ' בקמן

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת הראיות בשני אישומים שעניינם עבירות של העלבת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור, איומים ואף עבירות אלימות ממש כלפי בעלי תפקידים שונים בבית הספר בו למד באותה עת בנה. במקרה הראשון הפריעה הנאשמת למהלך שיעור בו נטלה חלק מנהלת בית הספר ולאחר מכן השמיעה כלפיה אימרות בוטות ומשפילות, באופן

שפגע בכבודה של המנהלת בצורה ממשית. במקרה הנוסף והחמור יותר, על רקע נסיונותיה של הנאשמת להיכנס בניגוד להוראות לתוך שטח בית הספר, השתוללה הנאשמת, פגעה באופן פיזי במאבטח בית הספר ועובד הנקיון והשמיעה איומים קשים כלפי צוות בית הספר.

הנאשמת הינה בחורה צעירה, ילידת 1983, ואין לחובתה הרשעות קודמות כלשהן. אף על פי כן, סבורה התביעה כי יש להטיל עליה עונש חמור לרבות מרכיב מסוים של מאסר בפועל, וזאת לנוכח חומרת מעשיה. התביעה מצביעה על כך שבשני מקרים שונים פעלה הנאשמת כלפי עובדי מערכת החינוך אשר ביצעו תפקידם כדין באופן אלים ופוגעני. עד היום הנאשמת אינה נוטלת אחריות על מעשיה אלה וראוי שהעונש שיוטל עליה ישקף בצורה מלאה את חומרת המעשים ואת האינטרסים הציבוריים הנוגעים להגנה על שלומם של עובדי ציבור.

מנגד מבקשת הסנגורית לתת משקל ממשי לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, לעברה הנקי ולמניעים שהביאו לביצוע המעשים, על רקע דאגתה של הנאשמת לשלומו של בנה.

צודקת התביעה בטענתה כי מדובר במעשים חמורים הראויים לגינוי. למרבה הצער, נתקלים בתי המשפט בשנים האחרונות באופן שכיח למדי בגילוי אלימות כלפי עובדי ציבור, מתחומים שונים, על רקע עבודתם והשירות שהם מעניקים לכלל הציבור. למערכת בתי המשפט תפקיד מרכזי בהרתעה מפני ביצוע עבירות מסוג זה, והאופן היחיד בו ניתן לממש את אותה הרתעה הינו על ידי ענישה מחמירה.

התביעה מפנה בהקשר זה לפסק הדין ברע"פ 5940/06 גל נ' מ"י בו הוטל עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על נאשם אשר הורשע בין היתר, בעבירה של תקיפת עובד ציבור. בית המשפט העליון מציין שם את האינטרס הציבורי המובהק כי החוק יספק הגנה אפקטיבית על אנשי הציבור על מנת שאלה יבצעו את תפקידם ללא כל מורא.

לצד שיקולים אלה מחוייב בית המשפט לבחון את הענישה הראויה באופן ספציפי ולהתאים אותה לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו של כל נאשם ונאשם. כאמור במקרה זה, מדובר בבחורה צעירה ללא כל עבר פלילי. לאחר ששמעתי את מכלול הראיות התרשמתי כי הנאשמת ביצעה המיוחס לה על רקע של אובדן עשתונות במצבי קיצון, במקרים אלה לנוכח

דאגה אותנטית למצבו של בנה. אין בכך כדי להצדיק את מעשיה ואין לי אלא להצטער על העמדה שמבטאת הנאשמת גם היום, כאילו ניתן למצוא הצדקה להתנהגות אלימה וברוטאלית הנובעת מתוך רצון לגונן על בנה. יחד עם זאת, יש מקום להתייחס לנסיבות אלה במסגרת קביעת העונש ההולם.

כאן המקום לציין, כי להבדיל מהמקרה הנוכחי, בכל פסקי הדין אליהם הפנה התובע המלומד, הורשעו הנאשמים בעבירות של תקיפת עובד ציבור, בעוד במקרה הנוכחי מדובר היה בהרשעה בעבירות קלות יותר אשר לא כללו במפורש את המרכיב של תקיפת עובד ציבור. בנוסף לכך, מדובר היה בפרשת גל, כמו גם במקרים אחרים, בנאשמים שלחובתם הרשעות קודמות ובחלק מהמקרים אף הופעלו מאסרים מותנים כחלק מהענישה המחמירה.

עוד יש לציין, את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, לרבות קשייה הכלכליים והעובדה כי לצד פרנסת בנה המוטלת עליה, נמצאת הנאשמת היום בהריון מתקדם.

האיזון בין השיקולים הסותרים אכן מעורר קושי שכן אילו היינו בוחנים את מעשיה של הנאשמת כשלעצמם, אין ספק כי ראוי היה להטיל עליה מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות. בסופו של יום, אני בוחר במקרה זה לתת משקל מיוחד לנסיבותיה האישיות של הנאשמת ולמכלול השיקולים לקולא שפורטו לעיל, במיוחד לעברה הנקי, ועל כן לא אמצה עימה את הדין ואסתפק במקרה זה בעונש מאסר צופה פני עתיד, לצד מרכיב של קנס כענישה קונקרטית.

אשר על כן הנני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

1.6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מהיום לא תעבור הנאשמת אחת העבירות בהן הורשעה בהליך זה או כל עבירת אלימות.

2.קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 10/03/11.

3.הנאשמת תחתום על התחייבות כספית בסך 2500 ₪ שלא לעבור בתוך שנתיים מהיום כל עבירת אלימות לרבות איומים.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז.

ניתנה והודעה היום ו' אדר א תשע"א, 10/02/2011 במעמד הנוכחים.

חגי טרסי, שופט

הוקלד על ידי: מזל קורן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: