מדינת ישראל נ' בקמן

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

כתב האישום:

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום ובו שני אישומים שעניינם עימותים בינה לבין עובדי בית הספר בו למד באותה עת בנה הקטן, כתלמיד כתה א'.

האירוע הראשון מבחינה כרונולוגית, מתואר דווקא באישום השני, ובו נטען כי ביום 8.12.08, הגיעה הנאשמת לבית הספר וביקשה לשוחח עם המנהלת. משסירבה המנהלת לבקשתה, החלה משתוללת וצועקת בנוכחות תלמידי הכיתה "אני אקבע לך מתי נשוחח" וכן "מנהלת חולת נפש... ברברית.. כנסי לכיתה משוגעת" וכו'. באישום זה מיוחסות לנאשמת עבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לעובד ציבור – עבירות על סעיפים 288 ו- 288א(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 30.4.09 בשעה 8:15 לערך, בזמן שבנה השתתף בשיעור ספורט בבית הספר, הגיעה הנאשמת למקום ועמדה בכניסה לבית הספר. בשלב מסוים החלה הנאשמת לקלל את המורה לספורט, לאחר שזו לקחה מידי הקטין את הכדור שהביא עמו לשיעור. הנאשמת אף איימה על המורה לספורט בכך שסימנה בידיה תנועה של שיסוף גרון, אמרה "חכי, חכי" והחלה מטפסת על גדר בית הספר. באותן נסיבות נכנסה הנאשמת לשטח בית הספר דרך שער הכניסה, כשהמאבטח ועובד הניקיון מנסים למנוע זאת ממנה. בתגובה, השתוללה הנאשמת, שרטה את עובד הניקיון ביד שמאל, בעטה והכתה באגרופיה בשומר ובעובד הניקיון ואף איימה שתרצח אותם, שיומם יגיע ושתחכה לכולם בחוץ והם יישחטו. בהמשך, משהגיעו שוטרות למקום, החלה הנאשמת מתרחקת מהן, התעלמה מהודעת העיכוב, נמלטה מהן בריצה, וכשנעצרה לאחר מרדף, התנגדה בכוח למעצרה. בגין מעשים אלה יוחסו לנאשמת עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירות על סעיפים 288, 192, 379, 380 ו- 275 לחוק, ועבירה של התנגדות למעצר – עבירה על סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט – 1969.

בתשובתה לכתב האישום הודתה הנאשמת בעבירות ההפרעה לשוטר וההתנגדות למעצר שיוחסו לה באישום הראשון, אך כפרה בכל יתר העבירות. לגבי האישום הראשון טענה הנאשמת כי ליוותה באותו יום את בנה לבית הספר ונותרה ליד השער על מנת לעקוב אחר התנהלותו. לדבריה, בעקבות החרמת הכדור, התנהלו חילופי דברים בינה לבין המורה לספורט, אך הנאשמת לא השמיעה כלפיה אמרות מעליבות ובוודאי שלא איימה עליה. בהמשך, עמדה הנאשמת ליד פתח בית הספר ורצתה להיכנס, אך המאבטח חסם את כניסתה וכשנפתח השער לצורך כניסת ילדים, והנאשמת רצתה אף היא להיכנס, חמישה מאנשי בית הספר חסמו את כניסתה בכוח. הנאשמת, שחשה עצמה מוקפת פיזית ביקשה להשתחרר מהם ואכן השתוללה, וייתכן שגרמה לחבלות, אך לא באופן מכוון ולא כתוצאה מתקיפה פוזיטיבית. באשר לאישום השני, טענה הנאשמת כי בעקבות סירובה של המנהלת להיפגש עמה, התפתח ביניהן ויכוח תוך הטחת האשמות הדדיות, אך מבלי שנעשה שימוש במילים המוזכרות בכתב האישום.

לאחר שנתתי דעתי למכלול העדויות שהובאו בפני, שוכנעתי כי הנאשמת אכן ביצעה המעשים המיוחסים לה, וזאת על סמך העדויות האמינות של בעלי התפקידים השונים בבית הספר, שהיו מעורבים באירוע. לעדויות אלה נמצאו חיזוקים ממשיים בדמות ניסיון ההימלטות של הנאשמת מהשוטרות, אשר אינו שנוי במחלוקת, ממצאי החבלה שתועדו על גופם של השומר ועובד הניקיון, והמסמך האותנטי ת/1, בו תועדו בזמן אמת דבריה של הנאשמת באישום השני. גרסת הנאשמת, לעומת זאת, אינה מתקבלת כלל על הדעת ולא ניתן לתת בה אמון. אשר על כן, החלטתי להרשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, ולהלן יובאו נימוקיי.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו מנהלת בית הספר, המורה לספורט, המאבטח, עובד הניקיון ויועצת בית הספר. כמו כן הוגשו דו"חות שונים שערכו השוטרים שטיפלו באירועים, ובראשם דו"ח הפעולה ת/9 העוסק בחלקו האחרון של האישום הראשון. אסקור בקצרה את תוכן העדויות.

הגב' גפנית ניניו – מנהלת בית הספר:

באשר לאישום השני, ציינה המנהלת כי חלק מתפקידה הנו לצפות בישעורים המתנהלים בכיתות שונות בבית הספר וכי ביום 8.12.08 בשעה 8:00 נכנסה לצפות בשיעור בכיתה בה למד בנה של הנאשמת. כעבור רבע שעה לערך, במהלך השיעור, פתחה הנאשמת את דלת הכיתה, הכניסה את בנה לשיעור וביקשה מהמנהלת לצאת ולדבר איתה.

המנהלת השיבה כי אינה פנויה וכי על הנאשמת לפנות למזכירות ולתאם מועד לפגישה. בתגובה, החלה הנאשמת לצעוק ולקלל. בין היתר צעקה "את תצאי מתי שאני ארצה לדבר איתך, את לא תקבעי לי מתי לדבר, איזה בי"ס מטומטם זה". כמו כן קיללה את המנהלת ואת מחנכת הכיתה, והכול לעיני הילדים. המנהלת יצאה אל המסדרון ושם תיעדה על דף, מתוך בלוק הכתיבה שאחזה בידה לצורך התצפית בכיתה, את המשך דבריה של הנאשמת. בשלב מסוים הצטרפה אליה יועצת בית הספר, שהוזעקה על ידה למקום, ואז המשיכה היועצת בתיעוד הדברים. במקביל, הוזמנה המשטרה למקום.

אותו דף שהוזכר לעיל, שחלקו הראשון בכתב ידה של המנהלת, וחלקו השני בכתב ידה של היועצת, הוגש לעיוני וסומן ת/1. עיון במסמך מגלה כי משובצים בו ביטויים בוטים ומעליבים כגון "מנהלת חולת נפש... כולכן זונות... כנסי, משוגעת... כולם נבלות, כלבים... תסתמי את הפה שלך לוויתן" וכיוצא בזה ביטויים גסים ופוגעניים. כמו כן מוזכרים בו ביטויים מאיימים וקשים כגון "אני אגמור אותך אחרי בית הספר", "אלוהים יפגע לכולם בילדים בעזרת השם" ו- "ילד שמרביץ לך – תיקח כסא ותשבור לו על הראש כמו שאמא לימדה אותך".

לגבי האישום הראשון, מסרה המנהלת כי ביום 30.4.09, בשעה 8:15 לערך, במהלך שיחת עדכון שניהלה עם היועצת במשרדה, נכנסה לפתע המורה לספורט עם בנה של הנאשמת והסבירה שהילד הגיע לשיעור עם כדורסל והפריע למהלך השיעור. כמו כן סיפרה שהנאשמת נמצאת ליד השער, וכי קיללה אותה ואיימה להרוג אותה. בעקבות זאת ירדו שלושתן לכיוון השער. המנהלת ניסתה לשוחח עם הנאשמת ולברר מה קרה אך זו דרשה שהכדור יוחזר לילד והשמיעה קללות ואיומים כלפי המורה לספורט.

בינתיים התאספו ליד השער הסגור ילדים שאיחרו לבית הספר ורצו להיכנס. הילדים התבקשו להמתין בסבלנות עד שניתן יהיה לפתוח את השער, ומשענתה הנאשמת לשיחה במכשיר הטלפון שלה וזזה הצידה לדבר, ביקשה המנהלת מהשומר לפתוח את השער ולהכניס הילדים. כשראתה זאת הנאשמת, היא רצה לכיוון השער וניסתה להיכנס. היא צעקה, קיללה וניסתה לדחוף בכוח את אנשי בית הספר. את דרכה חסמו השומר ועובד הניקיון, שנחלץ לעזרתו, ומאחוריהם המנהלת והיועצת. הנאשמת נשכה את השומר בכתף ושרטה את עובד הניקיון, אך אלו הצליחו להדוף אותה החוצה. השער נסגר כשרק הנאשמת ועובד הניקיון בחוץ, והיא המשיכה לבעוט בו, לקללו ולאיים שתדאג להרוג אותם. היא אמרה שבסוף היום היא תראה לכולם את הסוף, והשמיעה איומים שונים.

באשר לעימות הפיזי, בשלב האחרון של האירוע, אישרה המנהלת, לבקשת ב"כ הנאשם, כי אל מול הנאשמת ניצבו 4 אנשים שחסמו את דרכה וכי בשל כך לא עלה בידה של הנאשמת להיכנס לתוך שטח בית הספר. לדבריה, הנאשמת רצתה מאד להיכנס וניסתה לעשות כן בכל כוחה. הנאשמת דחפה את אנשי בית הספר לאחור, במטרה להיכנס, ואלו שבו והדפו אותה אל מחוץ לשטח בית הספר, עד שהצליחו לסגור את השער.

עוד במסגרת החקירה הנגדית הוגשה הודעת המנהלת במשטרה – ת/2, אשר נמסרה ביום האירוע, כשעה בלבד לאחר סיום העימות בין הצדדים. עיון באותה הודעה מגלה כי הגרסה שנמסרה בה דומה במרבית פרטיה לזו שנמסרה בבית המשפט כמפורט לעיל. המנהלת נחקרה אמנם לגבי פערים קלים שהתגלו כגון לגבי השאלה האם בנה של הנאשמת הגיע ביחד עם המורה לספורט למשרד המנהלת או שהמתין בחוץ והאם כלבו של הילד היה עימו, אלא שמדובר בפרטים שוליים וחסרי כל חשיבות. עוד נשאלה המנהלת לגבי נוכחות המורה לספורט והיועצת בעימות ליד השער, אך מאחר ומדובר באירוע דינאמי, והנאשמת עצמה מאשרת כי כל אחת מהן הייתה נוכחת בשלבים כאלה ואחרים של האירוע ליד שער בית הספר, אין לנושאים אלה השלכה כלשהי על מהימנות המנהלת.

כאן המקום לציין כי המנהלת מסרה עדות שוטפת, בהירה ומפורטת. בעדותה לא ניכר כל רצון להרע לנאשמת או לפגוע בה. רצף האירועים שתיארה היה הגיוני, וסיפק הסבר משכנע להתפתחויות השונות ולהתנהלות המעורבים, והוא עולה בקנה אחד עם דבריהם של יתר עדי התביעה. בנסיבות אלה אני נותן אמון מלא בעדותה.